״התהליך הזה ימשך לנצח״ אני מלמלת לעצמי בזמן שאני עומדת בתור לבדיקת הדרכונים. התהליך עד למטוס מוצץ ממני כל טיפת רצון לחיות.
״אני הולך לעשות את זה״ הוא הסתובב אלי עם חיוך משועשע בזמן שאני נלחמת לא להתפרצץ מצחוק ולחשוף אותנו.
״אתה לא תעז״ אני לוחשת בהתגרות.
״תראי אותי״ הוא קם במהירות ממקומו והתהלך במסדרון המטוס ונעלם מעיניי.
״אני לא מאמינה שהשגת את הפאדג״ אני מנשקת את שפתיו וצוחקת.
״כמה דיילות היית צריך להקסים?״ הרמתי את גבתי וחיוך צדדי התבצבץ לי מהפנים.
״אין לך מה לדאוג לגביי הדרך בייב, השגתי את הפאדג זה מה שחשוב, ודרך אגב- חיפשת בסוף אם יש את בובת האלק?״
״מה?״
״שאלתי אם חיפשת בסוף אם יש את בובת האלק או לא״ סאם הוציא הוציא מהטרנס שנכנסתי אליו, בזמן שנפנף את ידיו מול פרצופי, או לפחות ניסה להגיע לשם.
״לעזעאל סאם זה היה כל כך דחוף עכשיו? לא חיפשתי, כנראה שתשאר במסתורין עד שהתור המזד-״
״קייט, שפה״ אמי קטעה אותי בזמן שכל עצביי יצאו על סאם.
גילגלתי את עיניי ובדיוק הגיע תורי להיבדק עם הדרכון. האישה בדוכן הייתה נראת לשנות ה40 המאוחרות, עם תספורת שאני די בטוחה ש90% ממה שקורה לה על הראש זה סינטתי. היא הסתכלה עליי בחשד בזמן שלקחה את הדרכון שלי מידי והצמידה אותו לראשי לראות עם אני מתחזה. בבקשה שהיא תקבע שאני כן על ידי השיער הקצר שלי כרגע.
״הבא בתור״ היא ניפנפה אותי במהירות. אני חושבת שאם אפילו הייתי מביאה לה את הדרכון של סאם היא הייתה מסכימה להעביר אותי. פשוט אישה כלבבי.
לאחר שכולנו עברנו את הבדיקות הגענו לדיוטי פרי. הקמצוץ המתוק לפני כל טיסה. נכנסתי לדיוטי פרי בזמן שראיתי שסאם רץ במהירות למחלקת הצעצועים. פעם ראשונה אני ראיתי אותו עושה כל כך מאמץ גופני. ואני פניתי לעבר הממתקים המיוחדים.
״הנה את קייט, בואי אנחנו נאחר לטיסה מתוקה״ אמי התקדמה אליי מעט במהירות עם אבי וסאם שבידו בובת חלמותיו והוא נראה כאילו מצא את גן העדן. הצטרפתי אליהם והלכנו לתפוס את הטיסה שלנו.
״כן-את- יכולה- בבקשה- לזוז -גברת״ התקשתי לומר בזמן שהצלעות שלי היו במפגש עם כל הכיסאות שהתנגשתי בהם בזמן שניסיתי להגיע לשלי, והתחת של המתחרה הגדולה ביותר של הקרדשיאנס לא בדיוק תרמה לי להצלחה.
״סוף סוף״ הוצאתי אנחה מפי בזמן שישבתי בינתיים רק לבדי בשורת המקומות שלי. הוריי ישבו לפניי עם סאם והקרבתי את עצמי לשבת לבד. פתחתי את התיק שלי והתחלתי לחפש את האוזניות שלי, בזמן שמישהו דחף את כיסאי מה שגרם לי לאבד אחיזה על התיק שלי והוא נפל למטה.
״שיט״ מלמלתי בזמן שהתכופפתי להרים אותו ונדפקתי עם הראש בכיסא שלפניי,
״שיט״ עוד פעם מילמלתי בזמן שהרמתי את עצמי למעלה והסתובבתי עם גופי כלפי האיש,
״לפני שאתה מוצא תנוחה נחמדה של אוננות על האישה עם המחשוף המאוד גדול, שאני בטוחה שכבר שמת לב אליו, בזה שאתה מזיז את הכיסא שלך מבלי להודיע למי שיושב לפניך, זה קצת מטומטם אתה לא חושב? כי אולי הבן אדם הזה יחשוף אותך מול האישה שכרגע די מזועזעת מהסיטואציה, הו והנה היא קמה, להתראות לך״ הנהנתי לה בחיוך כאשר היא קמה ממקומה וביקשה ממישהו להחליף איתה מקום, והסתובבתי בחזרה לאיש שהיה רותח ואם זאת מובך ממה שאמרתי. חייכתי אליו וחזרתי לשבת במקומי.
״לא נעים שקוטעים לך את הדימיון באמצע״
קול מוכר לחש לי אך מיד נעלם, הסתובבתי וראיתי דמות מתהלכת משורתי לכיוון מחלקה אחרת, קמתי מיד ועקבתי אחריה מושיטה יד כדי לסובב אותה בזמן שאני נתקלת במישהי והוא מסתובב, סיבוב אחד קטן, כאשר כל רעמת התלתלים שלו מגיעה לאט לאט גם היא. הוא חושף חיוך קטן שחושף גם כן את גומתו שמונחת באופן מושלם על פניו וממשיך ללכת עד שהוא נעלם למחלקות האחרות.
״אתה״
מצטערת שלא רשמתי די הרבה זמן מאז הפרק הראשון, היתה לי תקופת בגרויות.
מקווה שהנהנתם מהפרק, אתחיל לרשום יותר בתדירות גבוהה.
אוהבת מאוד
Xx
