פרולוג

361 11 0
                                    

אז 5.10.2012

צעקות נשמעו ברחבי הבית שלי . תמיד יש צעקות אבל הפעם זה היה שונה. יותר אנשים ויותר חזק מהרגיל .

זה לא היה רק אבא ואמא הבנתי את זה  . יצאתי מחדרי , מסתכלת לכיוון חדרו של אחי יונתן בן ה11 ורואה שהוא מסוקרן בדיוק כמוני..ירדנו במדרגות באיטיות , בחשש ומעט פחד 

 והמראה הכי כואב עלה למול עיני

אימי אזוקה כששני שוטרים מחזיקים בה כשהיא מתפרעת . ושוטרת מרגיעה את אבי הבוכה והצועק לשחרר את אימי  .

עמדנו אני ואחי קפואים . ידענו שאמא נתפסה , היא הייתה סוחרת סמים ..וקצת מכורה .אך זה אף פעם לא הפריע בתפקוד המשפחתי . אימי הייתה עדיין החברה הכי טובה שלי , האמא הכי טובה בעולם ואישה אוהבת ותומכת לאבא שלי. יבבה ברחה מפי ואבא ואמא שמו לב אלי ולאחי העומדים קפואים עם דמעות בעינינו

אבי עמד בפרצוף מצטער ועצוב

ואימי בפרצוף מלא דמעות ואכזבה עצמית 

היה שקט מוחלט ואז אימי אמרה בקול קר שלא אופייני לה 

"אל תעזו לבוא לבקר אותי" היא ידעה שהיא לא הולכת להינצל מזה. היא הסתכלה בעיני כולנו , כשהסתכלה בעיני השחורות כעיניה ראיתי את הדבר הכי לא אופייני לה...ריקנות 

וברגע הזה שבהיתי בריק שהשתקף בענייה הרגשתי את האחיזה שלי מאבדת אותה...את החברה הכי טובה שלי . את האשת סוד שלי . את המודל לחיקוי שלי ...לא כל דבר בה היה מושלם אבל היא עשתה את זה בשבילינו ....ואז הבנתי

שאיבדתי אותה

איבדתי את האחיזה שלי 

באמא שלי

street fightWhere stories live. Discover now