street fight

הצד של נתנאל

הגעתי לזירה , מצפה לקרב של בר מול מי שזה לא יהיה , איציק פשוט סירב לספר לי מול מי הוא שם אותה, יש לי דחף לגונן עלייה מכל העולם והדפוק פשוט לא מספר לי! . ואז שמעתי את אחד החברים של שקד מיכאלי " הוא כל כך הולך לקרוע את בר !" מבלי לחשוב תפסתי את גב חולצתו של הבחור הצמדתי אותו לקיר ושאלתי אותו בעצבים וסקרנות "מי הולך לקרוע את בר?"  הוא חייך חיוך ממזר. אחד כזה שיגרום לי עוד מעט להכניס לו את השיניים עמוק לתוך הגרון , הוא ענה לי וכאן ראיתי אדום  " איציק נענה לבקשה של בר היפה שלנו, ויש לה קרב מול שקד ." קפאתי, היא סירבה לספר לי מול מי הקרב היום . עזבתי את הבחור ומבלי ששמתי לב הגעתי מול דלת החדר של בר לפני הקרב. אני אף פעם לא הגעתי אלייה לפני קרב, דפקתי כי שלא אתפוס אותה במצב לא נעים מצידה . היא ענתה בקולה המהפנט ונתנה לי אישור להיכנס. למרות שראיתי אדום מרוב זעם. קפאתי כשראיתי אותה בטייץ הצמוד והחזיית ספורט הזו שלה. הקעקוע נתן לה מראה של מתמרדת בעולם והפך אותה ליותר סקסית , פאק. עד כמה שהייתי רוצה לקחת את החולצה שלי לשים עלייה ולחטוף אותה הרחק מכל העולם. שאף אחד לא יתענג על מראה חיוכה או גופה. המשיכה שלי אלייה פשוט בלתי מוסברת , אני רוצה להגן עלייה אבל היא . פשוט. עקשנית . מידי . "אני מבין שיש לך משאלת מוות ?" אמרתי בקול שנשמע עצבני, כי באמת הייתי עצבני. הייתי רגע מללכת ולנצח את הקרב שלה במקומה, שלא תיפגע ושיונתן אחיה לא יצטרך לראות את הפציעות עלייה . המשכתי בדברי בכעס שרק התגבר " מנסים להגן עלייך אבל לא את... חייבת פשוט להסתכן " אפילו לא שמתי לב שהתקרבתי ממש מרחק שני צעדים ממנה . היא הסתכלה עלי מבולבלת "מזאת אומרת להגן עלי. אני לא צריכה הגנה " היא אמרה ואז כאילו הבינה משהו ועינייה שיגרו עלי חצי רעל . רגע.. זה אתה! אתה גרמת לזה שירחמו עלי ויביאו לי את החלשים!" היא אמרה בקול חזק ועצבני . היא תפסה אותי לא מוכן. חשבתי היא תפייס אותי ותרגיע אותו . אבל עכשיו היא תפסה אותי לא מוכן, כמו שהיא תמיד תופסת... " מרחמים עלייך?! את חושבת שאני מרחם עלייך ?!! יש לך בעיה אה?" שאלתי בעצבים, איך היא יכולה לחשוב ככה. היא הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי כבר בחודש וחצי שהיינו דבוקים כל יום , ראיתי אותה כבחורה חזקה , לוחמת , אחת שלא מוותרת. לא ראיתי אותה כחלשה , אין שום סיבה שארחם עליה הסתכלתי בתוך עינייה השחורות היפייפיות , העיניים שלה כבשו אותי עוד מהפעם הראשונה שנתקלתי בהם ואז קולה שבר את ההיפנוט שלי בעינייה "אתה מרחם ! תפסיק לרחם עלי !אני מבטיחה לך שאחרי הקרב הזה אין לי למה להילחם סבבה? ככה תוכל להגן עלי " למרות שהיא אמרה את סוף המשפט שלה בזלזול , מה עבר לי בראש אלו רק שאלות . למה זה קרב אחרון שלה?, ממה היא תתפרנס? מה היא מתכננת שהיא לא סיפרה לי ?הייתי חייב לשאול " למה זה הקרב האחרון ?" היא גיחכה ואמרה " למה זה משנה " היא הסתכלה מאחורי גבי ואמרה באדישות שגרמה לי צמרמורת של פחד. מעולם היא לא הייתה כזאת רחוקה ממני "עכשיו אם תועיל בטובך לעזוב אותי בשקט ולתת לי לדאוג לעצמי" היא עברה אותי , מתנגשת בכתפי גורמת לצמצמורת של חשמל לעבור בי. הסתכלתי לעברה סורק אותה. אבל מה שעבר לי בראש זה שאולי היא עמדה לידי ודיברה איתי. אבל מעולם היא לא הייתה רחוקה ממני ככה. וזה הפחיד אותי..