ישבתי על הכורסא הקבועה של אבא בסלון עם ראש מורם ומבט ריק בעיניים . בהיתי קיר כאילו היה הדבר המעניין ביותר בעולם. בזמן שכל השכונה באה לנחם וישבו בביתי ודיברו עם דודה שלי ועם יונתן שעדיין מצא מקום בתוכו לשמח את כולם כמו תמיד . לא פעם ולא חמש פעמים שמו יד על כתפי ואמרו "שלא תדעי עוד צער" . כן זה כבר עוזר! ....תנו לי להסביר . ברגע באיתי תלה את מודעות האבל על כל מקום אפשרי ברמלה . אנשים היו בשוק . אנשים בכו ולא האמינו מי יעשה לו דבר כזה , ואיך זה קרה למישהו כזה טוב . הם באו בהקדם האפשרי וישבו אצלי בבית וכבר שלושה ימים .חפרו על עד כמה שזה חבל. אבל בכל השיחה הם רק הסתכלו עלי ברחמים מזדיינים . טוב כי לא הייתי מסוגלת להסתכל למישהו בפנים . פשוט ישבתי עם הרגליים צמודות לחזיי, בהיתי בקיר ולא זזתי רק נשמתי וחשבתי. על המצב . המצב המזדיין הזה .
לפתע קול של מישהי גרם לי להפנות את מבטי "בר?" קולה היה עדין . הסתכלתי לתוך עינייה השחורות כעיני ושתקתי . סרקתי את לבושה , היא באה באוברול בד אדום שנראה 1,000,000 דולר . שיערה השחור היה מסודר בקוקו גבוה עד אמצע הגב . וחזרתי לפנייה כשמבטי עדיין קפוא , היא רעדה ובעינייה עלו דמעות " יפה שלי "היא התכופפה לגובה הכורסא . היא שמה יד ,עטורה בצמיד פנינים .רועדת על הלחי שלי . מבטי לא השתנה , הוא רק עקב אחרי תנועותיה כמו טורף . היא לקחה את ידי בכתה כאשר היא מחבקת את כף ידי . זה הרגיש כנצח . כשהיא הרימה את ראשה והסתכלה עלי היא ראתה שעיני פעורות , פני בחוסר הבעה ,במה שאני משדרת אליה זה מה שהיא שידרה אלי ביום שהיא זרקה את הקשר שלנו . ריק. חלול . ואפילו ריק יותר עמוק וגדול , ואת האמת זה היה נכון כמעט ולא נשאר מה לשבור בתוכי . הסתכלתי עמוק לתוך ענייה השחורות שהאיפור נמרח וזולג בפניה. היא הסתכלה כמו כולם . מהופנטת . בכל זאת לא כל יום רואים אדם עם עיניים כמוני . ואז קולו של המלאך שלי בא מהמטבח, גרם לי ולה להתנתק מהנעיצת מבטים. אימי הסתכלה עליו בפליאה וגעגוע בעוד אני הסתכלתי עליו כתינוק שאני צריכה להגן עליו בפני האוייב. אימי חזרה להסתכל עלי. בהכרת תודה . אוו לא את לא !! היא קמה לכיוון המטבח " יונתן שלי" היא אמרה בקול רועד אני קמתי במהירות . כולם הסתכלו עלי בשוק שהחלטתי לזוז וברחתי למטבח . עמדתי בתנוחה מגוננת לפני יונתן מול ' אמא ' שלי . היא קפאה ועיניה התרוצצו לעבר כל תו ותו בפני היא באה לפתוח את פיה "בר, יונ...." ואז קטעתי אותה " לא !" אמרתי בקול חזק . לא צעקתי . קולי פשוט היה קשה כאבן , יציב . קר . עיניה התמלאו דמעות , ויותנן לחש מאחורי באי נוחות "ברר " הסתכלתי לעברו בתנועה חדה וחזרתי להביט באישה הזאת . היא הסתכלה עלינו ואמרה בקול שקט " לא יאמן איך גדלתם " גיכחתי בזלזול ויונתן איתי ואז מחוסר נעימות הוא השתתק . אני התקדמתי לעברה והיא עמדה מאובנת במקומה . הגעתי בדיוק מולה. למרות כל גובהה שהוא 1.70 היא שמה עקבים בצבע שמנת אולי 10 ס"מ . בעוד אני הייתי 1.75 . היא הייתה גבוהה ממני עכשיו . ברגע שהייתי מולה השפלתי מבט לבגדיה . הסתובבתי סביבה , סורקת את הטרף הבא שלי . היא חוטבה זה בטוח . שלחתי ידי לבד האוברול שהיה באזור צווארה . היא עצרה נשימתה . הבד איכותי , יקר . שוגר דאדי . זה בטוח . עינייה היו מוארות יותר ושמחות יותר. ללא ספק שוגר דאדי ואין סמים . נשענתי על השיש במטבח שיונתן יושב על השיש כמו ילד קטן בשקט אוכל מהפסטה עושה עצמו 'לא' נמצא פה, אבל אני יודעת שהוא פה בשבילי. אני חולה עליו . הסתכלתי עליו בחיוך ואז חזרתי אליה .ופתחתי את פי "תיראי , אני לא אריב איתך , אני לא המצב שלי לריב . אבל את צריכה לדעת לפני שאת לוקחת את התחת שלך באוברול החדש הזה מחוץ לבית שלי . ...אבא . כן זה שסילקת אותו מחייך בנוסף אלינו. עבד שתי עבודות כדי לפרנס , היו ימים שבמקרר היה רק קוטג' וחומוס . כמו שאת רואה אנחנו לא חיים יותר בוילה היפה שהייתה לנו . נאלצנו לצמצם כי היה לנו רצון לשחרר את אמא שלנו מהכלא , אנחנו מוכרים את הבית ,באים לבוא לבדוק לשלומך. שוב , למרות שלא רצית לבוא בכל פעם שבאנו לבקר . ואז מגלים ששוחררת בידי מישהו אחר. גבר! . אוקי ,יש לנו כסף ביד אז צמצמנו ועברנו לפה . הכסף נגמר בחובות שמסתבר את השארת . ועוד דברים בסיסיים .. נשארנו בבעיות כלכליות . היו חודשים שלא קנינו בגדים . בחורף קפאנו ואבא התחנן כדי שיחזירו את החשמל לכמה שעות . בסוף הוא נסע בלילות לעבודות כדי לשלם חשמל אפילו בשביל כמה שעות . היו לי וליונתן סיוטים אחרי שסילקת אותנו מחייך , והוא ישן איתנו כל לילה בחיוך עם הגומות שלו והבטיח שהכל יהיה בסדר למרות שהוא בעצמו היה עצוב. אנחנו עם הראש מעל המים בזכותו . אבל לא שאני שופטת אותך . להפך , אני שמחה בשבילך . אבל אל תצפי שאני ויונתן נחבק אותך כאילו את היית שם ודאגת , וחיבקת . עכשיו עם כל הכבוד שיש לי כלפי בני אדם ברגע זה . אני מבקשת . שתצאי לי מהבית." הסתובבתי לכיוון יונתן וליטפתי את רעמת שיער שעל ראשו. הוא חייך אלי באהדה . הוא חייב להסתפר חשבתי לעצמי. ואז היא השמיעה יפחת בכי . הסתובבתי לכיוונה רואה שהיא ישובה על הכיסא המתנדנד שבפינת האוכל ובוכה בכי כואב. יונתן קם וחיבק אותה לניחום . הוא הסתכל בעיני כמצטער. לא כעסתי עליו. אני מכירה את האופי שלו. הוא עדין ומתחשב אבל גם קשוח ואת האמת הוא בין האנשים שיכולים לכסח אותי ...אמא קפאה הסתכלה על יונתן וחיבקה אותו בחוזקה. אחרי עשר דקות שנדמו לנצח . שבהם בהיתי באמא ויונתן וחשבתי על זה . אם נסלח לה . ואם לא נסלח לה, היא תיהיה חייבת להיות חלק מהחיים שלנו . אבל לא עכשיו . אני לא רוצה שהיא תיהיה בחברת יונתן יותר מידי . לי לא אכפת לזרוק אותה מחיי . אבל יונתן.... אוףףף טוב אני אדבר איתו על זה . אמא קמה ואמרה בקול צרוד שקט וכאוב " אני כל כך מצטערת . חשבתי שתסתדרו הרבה יותר טוב בלי שאני בחייכם . הייתי רוצה שתכירו את בעלי , ואת האחים החורגים שלכם . אבל אני אבין אם לא תרצו אותי בחייכם בכלל" העצב בעיניה גרם לי לפלוט " אנחנו נשמח להכיר אותם . אבל תני לנו זמן " טוני יצא חם כלא מצופה . עיניה זרחו . ועיני יונתן נפערו לנוכח הקול " אם תצטרכו משהו הנה המספר שלי" היא שמה על השולחן כרטיס ביקור עם מספר הטלפון שלה , ובאה לכיווני. היא אחזה בכתפיי והסתכלה על פני . טוב טוב ואז שקעה בעיני בשחורות הגדולות " מדהים איך את יפיפייה . בחורה , לוחמת . " ובאה לחבק אותי . שמתי יש שהפרידה בינינו ואמרתי "זמן. אני מוכנה לסלוח על העבר . אבל זמן " היא הנהנה בעצב והלכה מהבית הסתכלתי על יונתן שהיה בהלם " בר . הקול הזה , לא שמעתי אותו לאף אדם חוץ ממני. לא מסכים " אמר בילדותיות ושילב ידיו כתינוק עצבני. צחקתי וחיבקתי אותו . הוא תמיד מוצא דרך לשבור את הקרח . ואז נכנס מישהו שבדיוק רציתי לדבר איתו . איציק. ותתפלאו מיכאל נכנס אחריו עם עוד כמה בחורים שריריים והאחרון נכנס נתנאל אזולאי . איציק הציץ בסלון שהיה קיר ליד המטבח . ואז שב להסתכל עלי ועל יונתן במטבח . מבטו היה עצוב . רואים שהוא בכה. טוב איציק היה חבר ילדות של אבא .הם היו יוצאים לשתות בירה כל שישי בערב מאז שאני זוכרת את עצמי . הוא בא לקראתי וחיבק אותי חזק ומשך את יונתן גם לחיבוקינו . אחרי דקה או שתיים התנתקנו הוא תפס בראשי נישק אותי במצח. ולחש " כל דבר שתירצי אני אעזור " הנהנתי ולחשתי בחזרה " קרבות . אני בפנים " עיניו נפערו הוא הסתכל אחורה לבנו שהסתכל עלינו בעצב והנהן , לפתע עיניו של מיכאל נפערו והוא הלך לקראתי הזיז את אביו ואמר לי " לא ! את ממש לא עושה את זה!" הוא צעק עלי . מבינים כשאמרתי שהוא לא רגוע ליד יונתן . כל הגברים שבאו איתם היו בכניסה למטבח והסתכלו עלינו בסקרנות ורק נתנאל במבט קר . סובבתי ראשי ליונתן סימני לו ללכת לסלון להיות שם. הוא הלך כמו ילד טוב הסתכלתי על מיכאל במבט עצבני " א. אתה לא הבוס שלי . ב. תירגע ליד יונתן . ג. אין לי ברירה!" אמרתי בכל קשוח ורציני עד מוות . הוא הסתכל עלי דקה ואז הסתובב ונתן בוקס לקיר . " פאק בסדר !" והלך לסלון בעצבים כשאביו אחריו וכולם אחריו חוץ מנתנאל הוא הסתכל עלי ואני עליו במבט ריק אחד על השני. ואז חיוכו עלה על פניו. " בחיים מישהי לא דיברה אל מיכאל ככה " הרמתי את כתפיי בתמימות והוא צחק בקול. צחוקו גרם לפרפרים בבטני. זה ממש גרם לפרפרים ! הוא הסתכל עלי בחיוך ואני בחיוך נבוך עם הגומה שלי . ואז יונתן נכנס וחיבק אותי מפריע לי ולנתנאל ברגע ה..ה... הלא מוסבר הזה . חייכתי לנתנאל שהסתכל עלינו במבט לא מוסבר והלך לסלון . לחשתי באוזן אחי " זה רק אני ואתה נגד העולם " רק מה שהוא לא יודע . שאני אלחם במקומו בכל העולם ....
YOU ARE READING
street fight
Storie d'amore" היי אני לא צריכה להציג את עצמי ...אתם בטח שמעתם עלי... מהרחוב" "הסתכלתי לה בעיניים ומה שראיתי הפחיד אותי ....ריק.." בר נערה בת 18 אשר גרה בשכונות הקשות ביותר ברמלה..אימה בכלא ואביה עובד יום ולילה כדי לפרנס אותה ואת אחיה הקטן ...יום יום הוא מאבק עד...