street fight

ההחלטה

הבוקר הזה התחיל מצוין . לא הפסקתי לחייך , זה הגיע למצב שיונתן ביקש שאני אשאר בבית כי אולי אני חולה או שיכורה .... מה שלעולם לא קרה . אבא עדיין לא חזר, בטוח עושה שעות נוספות במה שהוא לא עובד בו .אז אני ויונתן הלכנו לבית הספר ברגל עם איתי וטליה , שסלחה לאיתי . ברגע שיונתן נפרד מהחבורה טליה התפרצה " תגידי את נורמאלית ??? 4000 שקל את מחפשת מכות ממני?" היא שאלה בעצבים מזוייפים . רואים את ההכרת תודה שלה בעיניים . חייכתי אליה והיא נדבקה בחיוכי וקפצה עלי בחיבוק . כשהתנתקתי מחיבוקה של טליה ראיתי את איציק , מנהל הקרבות עם הבן שלו מיכאל, ליד הבית ספר מסתכל עליו אני במבט מחייך . חיוכי ירד במהירות "טליה , איתי . כנסו לקפיטריה אני כבר באה" הודעתי להם והלכתי לכיוון איציק , שחיוכו עלה כל צעד שלי לקראתו וכשהגעתי אליו ..."בר מתוקה שלי את בטח יודעת למה אני פה " ישר איציק אמר . הסתכלתי עליו במבט יודע . חיוכו התרחב "אז את מקבלת כסף טוב . אפילו יותר טוב מכל המתחילים ." השתנקתי מהידיעה והוא המשיך " את האמת הרווחתי הרבה בגללך . מה את אומרת ? בשביל יונתן?" ליבי עצר מהמחשבה שאני אוכל לתת ליונתן את כל מה שקיוותי לו . גם אם זה אומר לריב מכות . אבל אני צריכה לשאול את אבא שלי הוא תמיד יודע מה לעשות ואז לנווט את הדרכים שלנו כמשפחה " איציק תודה רבה על ההצעה . אני אשקול אותה אני צריכה לדבר עם אבא " אמרתי לו בחיוך חם של משפחה , הוא עזר לנו הרבה והבן שלו מיכאל הוא אחלה בן אדם אבל רבנו בגלל שהדפוק לא יודע להירגע מול יונתן . איציק צחק , שם ידיו על בטנו בשמנמנה ואמר " מסרי דש לזקן הזה " והוא ובנו הלכו . נשארתי דקה שם כדי להקל את ההצעה. איתי יחסית רק מתחיל . הכי גבוה שהוא קיבל היה 4,000 שקל בניצחון . והוא אומר לי שאני יכולה להרוויח הרבה יותר , אבל ...אבל זה מסוכן אבא בחיים לא ירשה . טוב בר להירגע ולשכוח מזה לעכשיו. יש לך לימודים . הסתובבתי ונכנסתי לשיעור השני כי את השעה הראשונה החופשית . בזבזתי במחשבות

אחרי שלוש שעות אלקטרוניקה . כן . אלקטרוניקה ושעתיים היסטוריה חיכיתי ליונתן מחוץ לבית הספר לשתף אותו בהצעה שאיציק הביא לי וגם להחלטה . לפתע ראיתי את יונתן עם החיוך הגדול על פניו . חיבקתי אותו והוא אותי והתחלנו ללכת לכיוון הבית הייתה שתיקה ואז הוא פצה את פיו "מה קרה בר?" הסתכלתי עליו במבט מיואש. הילד הזה יודע הכל ! נשמתי נשימה עמוקה לפני שדיברתי , הוא בטוח יהרוג אותי "זוכר את הקרב שהיה אתמול ?" הוא נעצר כך גם אני רק שהוא קפא , סובב ראשו והסתכל עלי במבט מפחיד חום כהה אפל . בלי הבעה בלי רגש כמוני בערך . ריק ..הוא הנהן לאט ובכך סימן לי להמשיך . טוב זה מפחיד אותי " אז איציק היום בא עם הבן שלו מיכאל " מבטו לא התחלף אז המשכתי "איציק הציע לי להיות בקרבות " הודעתי בקול מעט מלחישה והשפלתי ראשי . הרגשתי שעובר כנצח עד שקולו היה קר ששידר צמרמורת בעמוד השדרה שלי "מה החלטה שלך?" הרמתי את מבטי בוהה בעיניו החומות הכהות האפלות מרגע לרגע הקפואות "תגידי לי כבר מה החלטת?" הוא הרים את קולו מעט , אני מבינה אותו. אני כמעט נדקרתי שם " יונתן אני לא לוקחת את ההצעה . אני לא רוצה להסתכן " אמרתי בקול הוא הסתכל עלי וחייך וקפץ עלי בחיבוק דוב מוחץ "אני לא רוצה שיקרה לך משהו "נאנחתי וחיבקתי אותו בחוזקה ."יונתן לא יקרה לי כלום " התנתקנו והוא סיפר לי על היום שלו . ועל העבודה שנתנו להם מדעי החברה .כן הגאון שלי לומד סוציולוגיה קרימינולוגיה . כשהגענו הביתה הכנתי אוכל והכל היה נראה רגיל . אבל הייתה לי תחושה רעה . מאוד רעה. כאילו מישהו הוציא לי חלק מהלב ואז ירד לי האסימון . אבא. איפה הוא הוא היה צריך לבוא ב12 . התקשרתי אליו פעם אחת . פעמיים . עשר פעמים. כלום. ליבי התחיל לפרפר מלחץ. ואז קיבלתי טלפון. עניתי מבלי לראות מי זה . " הלו? אבא ?, אמרתי בלחץ ואז שמעתי התייפחויות בצד ואת איתי שאומר בקול חנוק "בר בואי בבקשה לאסף הרופא " ליבי הפסיק לפעום " איתי זה אבא ??? " הוא בכה מהצד השני , בר פשוט בואי " אני סירבתי לוותר עד שאקבל תשובה " איתי תענה לי עכשיו זה אבא כן או לא?" הוא התנשם מהצד השני כמנסה להירגע ואז ענה את התשובה ששברה את ליבי "בר הוא נדקר " וניתק כשבסיום השיחה הוא בכה . הורדתי את הטלפון מאוזני באיטיות הסתכלתי על החדר של יונתן הפה פעור . לא בכי ולא קול יצא ממני . הלכתי לחדרו של יונתן רואה אותו שקוע בעולם שלו שומע מוזיקה ומשחק בטלפון . כל כך הרבה רוגע . כשיונתן שם לב לנוכחותי הוא הוריד את האוזניות , הוא פתח את פיו כחיוך עדין מתנוסס על פניו ואז לנוכח פרצופי הוא הוריד חיוכו ומבט חרדה עלה על פניו "אבא בבית חולים , הוא נדקר תתארגן מהר " ובכך יצאתי מחדרו מחכה שיצא . מה שקרה תוך שתי דקות . לקחתי את המפתחות טרביס יצאנו מהבית דאגנו לנעול ונסענו במהירות לאסף הרופא . בליבי ידעתי זה היום אני נפרדת מאבי

"משפחת הרוש " קמנו כולם למשמע קול הרופא הוא הביט בנו ברחמים . "אני מצטער לבשר ...." הוא נקטע על ידי הצעקת בכי של אימם של טליה ואיתי . אחותו של אבי . יונתן נפל על הכסא בתבוסה וראשו מושפל . טליה ואיתי בכו עם אימם וטליה חיבקה את יונתן שבכה גם הוא . הכל קרה מסביבי ורק אני קפאתי . הרופא כבר הלך נתן לנו לשחות באבל של עצמנו . ומה שעבר לי בראש זה שאבא שלי . דמות הערצה שלי. האדם שחינך גידל ואימן לכל דבר בחיים, מי שחיבק אותי כשהיו לי סיוטים אחרי שאמא עזבה , האדם הזה . כן זה שכולם בשכונה אהבו והעריכו .הלך . נרצח . הרגשתי שמרימים אותי . רק אז הבנתי שאני נפלתי בתבוסה על רגלי . לא הרגשתי כלום. אפילו דמעה לא ירדה מעיני. הוא הבן אדם הכי שמח שיש , הכי אופטימי .הוא היה רוצה שאני אמשיך הלאה ולא אבכה . אני צריכה להמשיך את דרכו. לדאוג , לעזור , לחנך ועכשיו גם לחנך ולפרנס את יונתן . כניראה שההחלטה עכשיו השתנתה ......