פרסי ג'קסון×ניקו די אנג'לו

פרק 6

מחנה החצויים, השעה 23:56
נ.מ. פרסי:

התנתקתי מהנשיקה שלי עם אנבת'.
המוזיקה עצרה.
כל הפיות של האנשים היו פעורים.
הם הסתכלו עליי ועל אנבת'.
או... שלא?
מאחוריי ומאחורי אנבת' עמד ניקו.
אבל הוא לא היה נראה כמו ניקו.
השיער שלו היה מסודר, והוא לבש חולצת מחנה כתומה, ומכנסיים שמגיעים עד הברך בצבע כחול.
הוא קלט שכולם מסתכלים עליו, אבל משום מה זה לא הפריע לו.
הוא המשיך לצעוד לעבר נער בלונדיני שבהה בו.
הנער הזה היה וויל.
וויל חייך אל ניקו.
כל מה שניקו אמר היה "אתה. אני. ביתן האדס. בשעה 00:00 בדיוק. אל תאחר."
ניקו הסתובב מוויל וחזר אל ביתן האדס.
"מה לעזאזל" אנבת' לחשה.
ג'ייסון הביט בי.
כשראה שאני מסתכל עליו בחזרה, התחיל לדבר עם פייפר.
"היי, מוח אצה, אנחנו צריכים לבדוק אחר כך מה קורה עם ניקו." אנבת' אמרה.
הנהנתי עם ראשי למטה ולמעלה כהסכמה.

-נ.מ. ניקו, מחוץ לביתן האדס, השעה 23:59-

נו.. איפה הסולאס הזה.
הוא צריך להגיע.
הוא היחיד שיגרום לי להתגבר על פרסי.
רגע, אני רואה ראש בלונדיני מתקרב.
אני מתחיל לשמוע את הספירה לאחור,
אני קם ומתחיל ללכת לעבר וויל.
"5"
"4"
"3"
עוד צעד אחד ואני לידו
"2"
"1" עם הספירה של אחד, משכתי את וויל אליי ונישקתי אותו.
וויל לא התנגד.
אני ממשיך להתנשק איתו אבל אני לא מרגיש כלום.
וויל ליטף לי את השיער תוך כדי נשיקה.
אני מרחם עליו.
הוא חושב שאני באמת אוהב אותו.
אולי כדאי שלא אשקר לו?
לא. אני אלמד לאהוב אותו.
קירבתי את וויל אליי יותר וחיבקתי אותו.
וויל התנתק מהנשיקה ושאל "למה?"
"מה 'למה'?"
"ניסיתי להיות איתך כל כך הרבה זמן. מה קרה שרק עכשיו נזכרת בי?" הוא שאל.
"השתנתי וויל. לקח לי הרבה זמן להבין את זה, את זה שאני צריך להיפתח יותר לאחרים" שיקרתי לו.
הוא הסתכל אל תוך העיניים שלי, ואחז בידי.
"אז תסכים להיות החבר שלי? תסכים לרקוד איתי במסיבה?" הוא שאל.
"כן, אני מסכים." אוי, זה הולך להיות אסון.