תשכחו את ה שפירסמתי אתמול, מצאתי זמן לכתוב את הפרק.
נ.מ. פרסי
"היי, אנבת', על מה רצית לדבר איתי?" שאלתי אותה בזמן שהיא התיישבה על המיטה שלי.
"תראה, פרסי. זה מסובך. אני יודעת שאנחנו כל כך הרבה זמן ביחד" היא אמרה, "אבל אנחנו צריכים להיפרד"
אחרי כל כך הרבה זמן, איך היא יכלה לעשות את זה?
העיניים של אנבת' היו מלאות דמעות.
"אבל.. למה? למה אנחנו צריכים להיפרד?" שאלתי אותה.
"אני כבר לא מרגישה אלייך כלום, פרסי. אני כל כך מצטערת" היא אמרה, בזמן שהעיניים שלי מתמלאות דמעות.
"כמה זמן את לא מרגישה אליי כלום?" שאלתי.
"אני מושכת את זה כבר יותר מחודש, פרסי, חשבתי שאם אני אתעלם אני אלמד לאהוב אותך שוב, אבל זה לא קרה.
אני צריכה ללכת. שוב, אני כל כך מצטערת." היא אמרה ויצאה מהביתן.
אני לא מאמין. התחלתי לבכות יותר ויותר חזק.
היא הראשונה שגרמה לי לבכות כל כך.
בחיים לא בכיתי כל כך חזק.
הוצאתי את הטבעת מהכיס שלי והשלכתי אותה על הקיר.
"אני אוהב אותך אנבת'" אני אומר תוך כדי שאני בוכה.
אני לא יכול בלעדיה, מה אני אעשה עכשיו?
נפלתי על מיטה שלי והמשכתי לבכות.
עוד, עוד ועוד.
היא אהבת חיי, אני רציתי להתחתן איתה, איך.. איך זה הגיוני?
עברנו כל כך הרבה ביחד.
בבום היא פשוט הפסיקה לאהוב אותי?
אם היא התאהבה במישהו אחר?
לא. אין מצב.
איך אפשר להתאהב במישהו רק במשך חודש?
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון×ניקו די אנג'לו
Fanfictionפאנפיק על פרסי וניקו, או בקיצור, פרסיקו. אני מקווה שתאהבו את הפאנפיק, ואני לא אגיד יותר מדי כי אני גרועה בלכתוב תקצירים **מוקפא**
