נ.ק. מבט ניקו
יש כאלה שאומרים שאנשים חזקים בוכים.
אני לא איש חזק.
בחיים לא הייתי.
התנתקתי מג'ייסון.
אבל לא הצלחתי להפסיק לבכות.
"ניקו.. הכל יהיה בסדר. אני אחזור מהר ממחנה יופיטר. אני אדבר איתך בשיחות איריס-נט." אמר ג'ייסון.
"ג'-ג'ייסון ב-בקשה. אתה יכול להש-להשאיר אותי לבד?" שאלתי אותו.
עד שיש מישהו שמוכן להיות איתי אני מסלק אותו. למה אני כזה?
"בסדר. ניקו." אמר ויצא מחוץ לביתן האדס.
אני לא יכול יותר ככה.
אני צועד לאט לעבר המגירה שנמצאת בצד השני של הביתן.
כשאני מגיע, אני פותח את המגירה.
אני מוציא משם סכין.
אני חייב לעשות את זה.
אני חותך לאט לאט עוד ועוד חלק בזרוע.
הדם מתחיל לרדת.
מתחיל לכאוב.
הדמעות שלי מתערבבות עם הדם.
אני מרגיש את המליחות של הדמעות בפה שלי.
הכל מתחיל להסתובב.
אני לא מצליח לראות הרבה.
לא. אסור לי להתעלף.
לקחתי חתיכת אמברוסיה מהמגירה ובלעתי אותה מהר.
החזרתי את הסכין למגירה והחבאתי אותה מתחת לכמה דפים.
ניקיתי את הדם מהריצפה כדי שלא ישימו לב.
זרקתי את המגבת שאיתה ניקיתי את הדם לפח וניגשתי אל אחד החלונות שבביתן.
בחוץ, השמיים היו כבר כהים. כבר ערב?
הסתובבתי אל המיטה שלי.
הו יופי. ג'ייסון שכח את המשקפיים שלו פה. אני צריך לצאת להביא לו את המשקפיים.
יצאתי מהביתן והלכתי לכיוון ביתן זאוס. בגלל שג'ייסון בן יופיטר, הוא ישן בביתן זאוס בזמן שהוא שוהה במחנה החצויים.
כשהגעתי אל ביתן זאוס, מחוץ לדלת שמעתי אנשים מתנשקים.
איכס.
אלה בטח פייפר וג'ייסון.
בגלל שעוד מעט ג'ייסון יחזור אל מחנה יופיטר, הם נהיו ממש זוג דביקי.
דפקתי על הדלת בכל זאת וחיכיתי לתשובה.
ג'ייסון פתח את הדלת, ומאחוריו ישבה פייפר על המיטה של ג'ייסון.
"שחכת את המשקפיים שלך אצלי" אמרתי לו והושטתי אליו את המשקפיים.
"הו, תודה" אמר ג'ייסון והיה נשמע כאילו הוא מובך.
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון×ניקו די אנג'לו
Fiksi Penggemarפאנפיק על פרסי וניקו, או בקיצור, פרסיקו. אני מקווה שתאהבו את הפאנפיק, ואני לא אגיד יותר מדי כי אני גרועה בלכתוב תקצירים **מוקפא**
