נקודת מבט ג'ס
נכנסתי למטבח המשפחתי כשאני רואה את אדיסון ואמא שלי מדברות כשמשהו מתבשל על הגז "מה לעזאזל?" שאלתי בעצבים, אמרתי לאדיסון שאם היא רוצה היא יכולה לבקש מהעובדים להכין לה משהו שהיא אוהבת לא שהיא תתחיל להרוס לי את הבית
"ג'ס בראון" אימי נזפה בי על העצבים שהפגנתי מול אדיסון, בעוד שאדיסון נראת פגועה מתגובתי, ראיתי את הדמעות עומדות על עינייה והיא מנסה לעצור אותן "תבקשו מלילי שתסדר פה עוד כמה דקות מגישים את הארוחה" אמרתי ואדיסון הניחה את הכף שבידה על השייש והלכה לעבר החדר שלי שעכשיו הוא שלנו, "לך אחרייה אני לא חינכתי אותך לפגוע ככה בנשים" אימי פקדה עליי "בעייה שלה היא אמורה לדעת שאני מתעצבן בקלות" אמרתי בעצבים "אתה אמור לדעת שתלשת אותה מהמשפחה שלה, ובמקום לשחרר אותה מפה או לנסות להקל עלייה את הסיטואציה אתה רק צועק עלייה" אימי סיימה את ההרצאה שלה "נו" היא זרזה אותי ואני הלכתי לעבר חדרי,
פתחתי את הדלת בזהירות שאני שומע קולות בכי, נכנסתי וראיתי את אדיסון מכוסה בשמיכה עד סוף ראשה כשהיא בוכה לי על הכריות "בואי לאכול" אמרתי בקרירות "לא רוצה" היא אמרה בקולה העדין והשבור, שבור ממני...
"נו אדיסון" קראתי בשמה "למה אצה רוצה שאני ארד לאכול שיהיה לך על מה לצעוק עלי אחרי כמו בדרך כלל??" היא שאלה עצבנית, בוכה ושבורה, "אני רוצה הביתה" היא אמרה שבורה ובוכייה "רדי לאכול, נדבר על זה אחר כך" אמרתי משתדל להיות עדין איתה "אני מחכה למטה, כדי לך לרדת" אמרתי מנסה להשמע עדין אך עדיין מאיים,
ירדתי במדרגות והתיישבתי בראש השולחן, אימי ישבה ליידי כשהיא אוכלת מעט "לילי" קראתי לעובדת היותר ותיקה שלי כאן "כן?" היא נעמדה בזריזות על ידי "האוכל שמונח על בגז במטבח המשפחתי, תסיימי לבשל אותו בלי להוסיף שום תבלין" אמרתי "להגיש אותו?" היא שאלה מוודאה "כן"אמרתי והיא הלכה לעשות את מלאכתה
"אדיסון" אימי אמרה מקבלת את פנייה של אדיסון שנגבה את דמעותייה והתישבה ליידי על םי מה שהעובדים שלי הכתיבו לה "למי להגיש אותו?" לילי שאלה אותי כשהיא הגיעה עם האוכל בצלחת, סימנתי עם עיניי על אדיסון, ולילי הניחה את המנה של אדיסון במקומה "נשאר עוד אם תרצי" לילי הודיעה לאדיסון והלכה
אדיסון התבוננה עם עיניים מאושרות על האוכל שהיא הכינה לפני כן, לא הסתכלתי על האוכל אבל עכשיו שאני רואה אותו מקרוב הוא נראה מאוד טוב וטעים "ג'ס רוצה?" אדיסון שאלה כשהיא שמה לב שאני בוחן את האוכל בצלחת שלה, עוד לפני שעניתי בחיוב אדיסון העבירה מעט מהפסטה אל פינת הצלחת שלי, טעמיתי ממנה "טעים" אמרתי לאדיסון שציפתה לתגובתי "מאוד" הוספתי מתענג על טעם התבלינים שלא ציפיתי שיהיה באוכל שמשהי כמו אדיסון שגדלה על מגש מכסף תכין,
"לילי, תוכלי להביא את כל מה שהיה על הגז" אמרתי ללילי ותוך כמה שניות היא התייצבה עם קערה מלאה בפסטה של אדיסון
סיימנו לאכול ואדיסון עלתה בזריזות לחדר, עליתי אחרייה מצפה לתגובתה, השארתי על המיטה שלה שרשרת ובגד ים, כמובן שלא חשוף מידי, פתחתי את הדלת וראיתי את אדיסון מדמיינת איך הבגד ים יראה על גופה "אהבת?" שאלתי אותה מקווה שהמתנות האלו יתנו לה תחושה יותר נוחה פה "הוא יותר מידי ארוך" היא אמרה מתכוונת לבגד ים "מה חשבצ שכל העובדים שלי יראו את הגוף שלך?" שאלתי אותו בטון נוקשה "רציתי להשתזף" היא אמרה מעט מאוכזבת "תשתזפי במרפסת בחדר" אמרתי, אחרי הכל המרפסת בחדר שלי היא בקומה העליונה ביותר כך שלא יסתכלו עלייה או על הגוף שלה
"ומה את אומרת על השרשרת?" שאלתי ששמתי לב שהשרשרת עוד מונחת בקופסה "אה לא ראיתי" היא אמרה והלכתי במהירות לקופסה שבה הייתה השרשרת, פתחתי אותה והבאתי אותה לכיוון אדיסון "לא היית צריך" היא אמרה והסתכלתי עלייה "אהבת?" שאלתי אותה והיא הנהנה, אני אוהב את זה שהיא פגיעה ושברירית כאילו היא מחכה למשהו שיבוא וישמור עלייה אבל ברגע האמת היא יודעת לעמוד על שלה ולהתגרות בי, היא בן אדם עם שמחת חיים שנלקחה מאז שהיא הגיעה לפה, וזה כואב לי לדעת שהיא מדוכאת בגללי אבל בגלל האנוכיות שבי אני לא נותן לה לחזור לבית שלה, למשפחה שלה, לשגרת ביקורין בקניונים שלה ולחיים שלה כי אני צריך את המתנה שלי ליידי, כי אני צריך אותה ליידי אני צריך את החום ואת התמימות שהיא מקרינה ליידי אוליי זה כי אני מפלצת ואני פשוט מנסה להתאזן עם התמימות שבה...
"כן" היא ענתה והוציאה את השרשרת מהקופסה " מאוד, תענוד לי אותה?" היא שאלה והזיזה את שיערה היא נעמדה אל מול המראה בחדרי שאני מאחוריה סוגר לה את השרשרת שלי "אני אשאיר לך טאבלט בחדר פה, תבחרי בגד ים למרפסת" אמרתי כשאני מדגיש את המרפסת "טוב" היא אמרה השרשרת נפלה מידיי, טוב כמעט נפלה, הגענו למצב שאני מחבק אותה מאחורה, לאחר דקה שאני נהנה ממגעה ומהחום שלה היא גחגכה בגרונה מסמנת לי לסגור את השרשרת ופחות לחבק אותה, ואם ראיתי נכון יש לה סומק על הלחיים ואלוהים כמה שהיא מטריפה אותי
"סיימתי" אמרתי כשסגרתי את השרשרת "היא הולמת אותך" החמאתי לה רואה את האדמומיות שמצתברת על לחייה "תודה" אדיסון אמרה בנימוס וחייכה אליי חיוך מאושר ומהמם ביופיו...
אז 2 פרקים ביום אחד, רואות שיש לי זמן אני כותבת ומעלה, אני מקווה שיהיה ככה רטב החוםש ואז אתן רק תרוויחו
אז מה אתן חושבות על המחשבות של ג'ס ועל הנקודת מבט שלו??
אוהבת המוןן, תגיבו!! ותצביעו!!
נ.ב
שבוע טוב❤❤
YOU ARE READING
present - מתנה
Romansaקוריאים לה אדיסון, אדיסון סמית, אבא שלה הוא הבעלים של חברת קניונים מצליחה מאוד וכמו שכבר הבנתם היא באה מבית טוב, מיוחס ועמיד, היא לא מתפשרת על הכבוד שמגיע לה היא ברמנית בשביל הכיף ואי אפשר לשכוח את החברים הטובים שלה מייק והלנה... יום אחד זה קרה הם...
