הקצה האחר של האי **מוקפא**

פרק ראשון

נקודת מבט של סופיה:

הטלפון שלי מצלצל, מעיר אותי משנתי.
כשאני פוקחת את העניים, אני בודקת את השעה בטלפון ורואה שהשעה רק 6:30.
אני שונאת להתעורר בשעה הזאת, אז אני חוזרת לישון, עד שאמא שלי פותחת את הדלת ואומרת לי להתעורר.

"אני לא רוצה לקום, תני לי לישון" אמרתי בעייפות.
"אני לא רוצה שתאחרי לבית הספר" ענתה אמא וניערה אותי מהמיטה.
"שיקולל הבית הספר הזה, אני רוצה לחזור לישון" אמרתי בכעס.
"אל תדברי ככה, עכשיו בואי תקומי אחרת אתקשר לקיילה שלא תבוא לקחת אותך ואת תצטרכי לקחת אוטובוס" ענתה אמא בכעס.
"וואי זה ממש מאיים אמא" אני אומרת ומתיישבת במיטתי, בזמן שאמא יורדת למטה.

אמא צודקת, אני ממש לא רוצה לקחת אוטובוס אז אני מתחילה להתארגן ויורדת גם, כדי לאכול ארוחת בוקר.

אני רואה את אמא מבשלת לי ולאחי ארוחת בוקר.
"

בוקר טוב ליאם" אני אומרת ומשפשפת לו את השיער.
"תפסיקי לגעת לי בשיער, היום אני הסתרקתי ממש יפה"
"וואו... זה בטח בשביל אמילי הזאת" אני אמרתי וצחקתי והוא רק נראה נבוך.
"טוב בסדר עכשיו תאכלו את הארוחות הבוקר שלכם" אמרה אמא, והניחה מולי את הצלחת עם חביתה ושתי פרוסות לחם והתחלתי לאכול.

אני שומעת צפירה...

"בי אמא, בי ליאם, בהצלחה היום עם אמילי" אני אומרת ומצחקקת, וליאם מתעצבן.

"בי חמודה, אבל בבקשה תפסיקי להגיד את זה, את יודעת שזה מרגיז אותו" אמרה אמא.

"כן, אני יודעת" אני אומרת עם חיוך על הפנים, לוקחת את התיק ויוצאת מהבית.

נקודת מבט של קיילה:

סופיה נכנסה למכונית ואני מתחילה לנסוע.
"בוקר טוב" אני אמרתי.
"בוקר טוב, את לא תאמיני ליאם הסתרק בשביל אמילי היום" אמרה סופיה וצחקה.
"איזה חמוד" צחקתי בקול רם וסופיה הצטרפה אלי.
"אולי בסוף יהיה לו מספיק אומץ לשאול אותה לצאת איתו" אמרתי בהתרגשות
"אני מקווה" חייכה סופיה.

אנחנו נוסעות עד שמגיעות מול הבית של אמבר, אני צופרת כדי שתבין שאנחנו כאן ושתמהר לבוא.

"סליחה בנות זה לקח לי קצת זמן" אמרה אמבר כשנכנסה למכונית.
"קצת זמן את אומרת, זה היה הרבה מאוד זמן" ענתה סופיה וצחקה כך שכולנו צחקנו בחזרה.
"טוב בואו נתחיל לנסוע אם אנחנו לא רוצות לאחר לשיעור הראשון" אמרתי והתחלתי לנסוע .
"וואי תירגעי זה לא כאילו יתנו לנו ריתוק בגלל שהגענו חמש דקות איחור" אמרה סופיה.
"אוקי בסדר, אבל אני שונאת לאחר" אצלי במשפחה אף אחד לא נכשל או מאחר, ואני לא רוצה שלי יקרה דבר כזה.
"בסדר מה שתגידי" ענתה סופיה בפרצוף חמוץ.
"תקשיבו בנות, קייל ביקש ממני לצאת איתו!" צעקה אמבר ועשתה לי ולסופיה חורים באוזניים.
"את צוחקת עלי זה נפלא ומה אמרת לו?" צעקתי בחזרה.
"מה את חושבת ברור שאמרתי כן" אמבר נראתה נרגשת כל כך שחשבתי שתתעלף, אבל אני חושבת שאני אתעלף, קייל הוא המקובל בשכבה שלנו אני לא מופתעת שהוא ביקש לאמבר לצאת איתו, היא ממש יפה, אפילו שהוא ביקש גם מסופיה לצאת איתו אבל היא סירבה לו.
"יופי אמבר ממש מזל טוב יש לך" סופיה ענתה. "אני עדיין לא מבינה למה סירבת לצאת איתו סופיה" אמרתי כי הוא ממש חתיך אני לא מאמינה בכלל למה היא אמרה לו לא, אני הייתי מתעלפת אם הוא היה מבקש ממני לצאת איתו.
"כי הוא לא הקטע שלי, עוד כמה זמן תביני את את זה, זה לא הפעם הראשונה שאני אומרת לך" אמרה סופיה נרגזת.
"סליחה פשוט אני עדיין לא מבינה" אמרתי וסופה נראתה נרגזת, רציתי להחליף נושא אבל לא ידעתי על מה, כשסופיה דיברה זה נראה כאילו כבר שכחה על מה דיברנו, הייתי מופתעת.
"ליאם היום הסתרק בשביל אמילי" סופיה אמרה.
"די באמת, איזה חמוד" ענתה אמבר ועשתה את הפרצוף הזה כשאת רואה תינוק חמוד.
"זה מה שאני אמרתי" עניתי וצחקנו.
"טוב בנות אני חושבת שהיום הזה יהיה נפלא" אמרה אמבר וחיבקה את סופיה ואותי.