פרק רביעי

45 3 7
                                    

נקודת מבט של אמברלי:

אני פוקחת את העניים שלי לאט עד שאני יכולה לראות שאני שוכבת על האדמה.
א

ני לא ממש בטוחה איפה אני, אבל אני רואה מסביבי רק עצים ועצים.

אני קמה מהר מהרצפה עד שהיה לי סחרחורת.

איפה אני? זה לא יכול להיות שהגעתי לכאן הייתי בבית של קיילה.

רגע זה לא נכון! אני זוכרת! אנשים תפסו אותנו והזריקו לנו חומר הרדמה.

אבל למה?

אני מנסה לראות עם יש מישהו ליד שיכול לעזור לי אבל אני לא רואה אף אחד אלא רק עצים.

אני מתיישבת בייאוש.

ומסתכלת על הרגליים שלי, איכשהו הן כואבות לי.

אבל אני רואה שאני לא בפיג׳מה שלי.

אני עם ג׳ינס כחול בהיר וחולצה שחורה.

"איכס" אמרתי כשחשבתי שהלבישו אותי.

איך הם מעיזים?.

אני לא יודעת מה לעשות יותר חוץ מלהגעיל את עצמי עם הבגדים האלה.

אבל אני יכולה למצוא את סופיה וקיילה אבל אין לי מושג איפה הן עם כל העצים האלה.

כשאני מסתכלת על האדמה אני רואה מעטפה לבנה ועליו כתוב את השם שלי בגדול וכהה.

אני לא יודעת אם כדאי לקרוא את הפתק הצהוב שהיה בתוך המעטפה, כי אין לי מושג מה יהיה כתוב שם.

אבל לא אדע אם אני לא אקרא אותו.

אז אני מתחילה לקרוא.

שלום אמברלי נורמן.
א

ני והצוות שלי הבאנו אותך לפה ועם עוד כמה אנשים כמוך.

למה הוא מתכוון אנשים כמוני?

לך ולעוד 9 האנשים שהבאנו אותם לפה, יש כשרונות שלאף אחד אחר אין חוץ מכם.

איזה כשרון?

ל

ך יקירתי יש לך יכולת לדעת מה יקרה בעתיד רק במצב סכנה.

זה עובר בירושה, אז קיבלת את הכח הזה מאימך, מג׳וליה נורמן.

לדוגמא:

הקצה האחר של האי **מוקפא**Where stories live. Discover now