Larry Stylinson-Devil //לארי סטיילינסון - שטן

פרק 6

הארי לא היה בטוח מה בדיוק קרה הרגע, אבל הוא כן היה בטוח בעובדה שלא משנה מה היה, זה לא היה טוב.

הוא ניסה לעמוד, אבל הרגיש כאבים בעיקר ברגליו, כיוון שלואי דרך עליהם יותר מ3 דקות, כנראה בלי שהרגיש.

בסופו של דבר, הארי הצליח לעמוד, והוא ניגש במהירות אל הכיור, מסתכל ובוחן את עצמו במראה.

חבורה אחת כחולה ליד הפה, בגלל החוזק של לואי. וי.

הוא הסתכל על ידיו, וראה בעיקר בצדדים שטפי דם, עקב ההחזקה של ידיו לכיוון הקיר.

הוא נשם נשימות עמוקות, וניסה להרגיע את עצמו.

זה לא היה באמת לואי, משהו השתלט עליו, והמשהו הזה יכול להיות כל דבר. שד, רוח רעה, אולי בכלל הוא עצמו נעשה רע?

הארי לא ידע מה לעשות עם עצמו. הוא החליט להתקלח, עקב העובדה שהוא כבר נמצא בחדר האמבטיה.

בתוך דקות הוא היה עירום כביום היוולדו, נמצא בתוך המים, וחושב מה קורה ללואי.

זו גם לא הפעם הראשונה שהדבר הזה קורה לו.

היום, אחרי הסרט, ממש לפני שנכנסו לאוטו, הוא התנהג מוזר גם.

האם הדבר ישפיע על הארי?

האם הם צריכים להתרחק?

להתרחק..

המילה הזו הדהדה בראשו של הארי כמה פעמים.

מי היה מאמין, שיצטרכו להתרחק, רק בשביל שהארי לא יפגע.

רק רגע.

להתרחק?

אולי מישהו שרוצה שיתרחקו גורם למה שקורה ללואי?

הארי חשב על זה עוד מעט זמן, והבין שהעניין מסובך מידי, אפילו לו.

הוא עייף, וכל גופו כואב. הוא מיהר להתנגב ולהתלבש, וללכת לחדרו, למצוא תנוחה מתאימה ופשוט לעצום עיניים ולחכות לבוקר.

~~

אני כל כך דביל.

זה כל מה שלואי חשב באותו בוקר/לילה.

מיד אחרי שאמר להארי שהוא מצטער, בלי יותר מידי מחשבה, הוא יצא מהבית ויצא להליכה ברחובות לונדון הקרירים.

הוא הלך והלך, במשך כמעט שעתיים. עושה סיבוב בגנים ציבוריים, רחובות, בתים וסתם מוסדות שנמצאים בעיר.

ועדיין, כל מה שעבר לו בראש היה אני כל כך מטומטם. כל כך דביל.

הרי, הוא ידע שמשהו לא בסדר איתו כבר מהמכונית, כשראה מישהו אחר מתקיף את הארי.

אבל הוא לא עצר לחשוב על העניין, או אפילו להזהיר את הארי.

והנה, זה קרה שוב. הפעם באמת, והפעם הוא זה שתקף את האחד שהיה אמור להגן עליו.

לפני שעזב הוא הבחין בחבורה קטנה לצד פיו של הארי, והוא היה בטוח שהמראה הזה לא ישכח לעולם במוחו.

כל פעם שעצם את עיניו ראה שוב את התמונה המזוויעה, לה גרם.

הוא נאנח, מוצא את עצמו מסתובב שוב ושוב באותם המקומות.

מה יעשה עכשיו?

מה יגיד להארי?

הוא לא היה בטוח בשום דבר יותר. אפילו לא בטח בעצמו, כיוון שבכל רגע יכל להפוך לאדם אחר.

לאחר כמה דקות של הליכה נוספת, גופו הפך חלש ורגליו שבריריות. היה לו קשה לסחוב את משקל גופו עוד כל צעד, אז הוא החליט ללכת לבית הקפה העירוני שפתוח 24 שעות.

למזלו, בית הקפה היה לא רחוק ממנו, וכל שהצטרך היה ללכת כמה מטרים.

בתוך דקות הוא הגיע לבית הקפה, מתיישב על כורסא ליד שולחן ובודק בכיסיו שאכן יש לו כסף.

מזלו המשיך איתו, והיה לו 20 פאונד בכיס בצורה של שטר.

המלצר הגיע, ונראה כי הפגין רחמים כלפי כיוון שנראה על הפנים.

"לילה קשה?" שאל המלצר.

לואי חייך חיוך מעושה. "אפשר לומר." אמר, לא מביט בעיניו של המלצר.

"הנה התפריט, תקרא לי כשתרצה להזמין," אמר המלצר, מניח את תפריט הנייר אל מול לואי.

לואי נאנח ולאחר שנייה קרא למלצר.

"כן?"

"תוכל בבקשה רק לומר לי מה השעה?" שאל לואי בעייפות.

"6 בבוקר, אדוני." ענה המלצר.

רק לשמע השעה לואי הרגיש יותר עייף.

הוא עיין בתפריט, והחליט שהרעיון הכי טוב הוא להזמין קפה, למרות שלא אהב קפה.

עברה דקה והוא כבר קרא למלצר, מבקש ממנו קפה.

בזמן שחיכה לקפה שלו, הוא הביט בשולחן.

היו שם מפיות, סוכר, סוכר חום, מלח, פלפל ועוד משהו שלואי לא הצליח להבחין מה הוא.

ליד כל הדברים היה עט עם סמל של המקום.

לואי צחק בראשו על הרעיון.

למה לשים בכלל עט בבית קפה?

זה הצחיק אותו, אז הוא לקח את העט לידיו, ובא לראשו רעיון.

הוא לא הכי טוב במילים, אז הוא ירשום להארי מכתב.

הוא הסתכל סביב, והבין שהוא בבעיה, כי אין שום נייר.

הוא משך באפו, ובדיוק באותו רגע הגיע הקפה החם שלו.

"תודה רבה," אמר לואי למלצר, כשהניח את הקפה על השולחן.

"תגיד-" לואי התחיל, מתכוון לבקש מהמלצר נייר. אבל, אז חשב שיהיה עדיף לרשום על המפית.

כן, המוח שלו לא עובד טוב כשהוא עייף.

"כן?" שאל המלצר, כשראה שלואי מתמהמה.

"ל-לא משנה," לואי אמר בשקט, מכחכח בגרונו.

המלצר הנהן אליו והלך לדרכו.

לואי לקח מפית אחת, ואת העט, והתחיל לשרבט.

הארי היקר..

~~

מקווה שאהבתם :)

תגובות, הצבעות, הודעות חפירות?

אוהבת המוניםםםם

נשיקות :*****