Larry Stylinson-Devil //לארי סטיילינסון - שטן

פרק 2

"על חיים ניתן לשלם רק במוות,

באותה מידה,

מוות נותן חיים."

___

"הארי?" לואי שאל שוב.

אנשים קמו מכיסאותיהם כדי להבין מה לוקח ללואי כל כך הרבה זמן, ומה ההבעה המופתעת על פניו העייפות.

"הארי?" לואי שאל שוב, הפעם יותר בקול.

"לואי." הארי אמר.

"א-אני לא מאמין.." לואי התחיל לומר, חיוכו גדל משנייה לשנייה ודמעה אחר דמעה יורדת מעיניו.

"אתה חי?" הוא שאל, לא בטוח.

הארי הנהן, אבל עדיין לא פתח את עיניו.

לואי גיחך, מחייך, דמעות מרטיבות את חולצתו.

"אתה חי, אתה חי, אתה חי-" הוא לחש שוב ושוב, מלטף את פניו של הארי.

"לואי, מה קורה שם?" הוא שמע את אן צועקת אליו.

הוא סובב את ראשו והסתכל על האנשים, לא בטוח איך לבשר את הבשורה המשמחת.

"בואי ותראי בעצמך," הוא אמר בחיוך.

אן נראתה מודאגת, לא בטוחה, אפילו לחוצה.

בנה מת, ולואי מגחך שם כמו אידיוט?

מה קורה פה?

אן עלתה לבמה במהירות, מתקרבת לארון הקבורה השחור וברגע שהיא רואה את בית החזה של בנה עולה ויורד היא קופאת במקומה.

"הוא חי," היא לוחשת, בקושי יכולה לשמוע את עצמה.

לאחר שניה היא בולעת רוק, וחוזרת על המשפט, הפעם בקול רם.

"הוא חי!" היא אומרת, וחיוך גדול מתפרס על פניה.

כל האנשים הסובבים ממהרים להגיע לבמה כדי לצפות בנס שהתרחש.

"הארי, פתח את העיניים," לואי ביקש בשקט, מלטף את ידו של הארי השוכב בארון.

"אני לא חושב שזה כדאי, לולו." הארי לוחש.

לואי לא ידע ממה הוא מתפלא יותר. מהעובדה שהארי לא רוצה לפתוח את עיניו, או מהעובדה שהוא קרא לו לולו.

"האז, פתח את העיניים. אני רוצה לראות אותך."

"לו אני מרגיש שמשהו מוזר.."

"זה בסדר, הכל בסדר. אני פה. פתח את העיניים."

"אוקיי.." הארי אמר, ופתח באיטיות את עיניו.