"היי! ג'ונגקוק!! צא כבר או שנאחר על היום הראשון!" טאהיונג צעק מחוץ לחלון חדרו של ג'ונגקוק, מזרז אותו בלחץ. "אוקיי אוקיי אני בא! אלוהים אדירים תירגע! ביי אמא, אני יוצא!" היה אפשר לשמוע את גברת ג'ון נפרדת מג'ונגקוק, ממש לפני שהדלת נפתחה וג'ונגקוק סופסוף יצא.
"וגם אם נאחר, לפחות זה יהיה איחור אופנתי." ג'ונגקוק אמר תוך כדי שהלך אל טאהיונג, שניהם עושים את הסיסמא המיוחדת שלהם לפני שהתחילו לצעוד צעדים גדולים לכיוון בית הספר.
"אופנתי בתחת שלי. אני כבר לא יכול לראות את הילדים ואת המורים האלה.. תודה לאל שזו השנה האחרונה שלנו בסיוט הזה." טאהיונג גלגל את עיניו ונאנח, מסתכל על ג'ונגקוק שהנהן כמסכים עם דבריו.
"טוב אתה צודק, אבל בוא לא נתחיל את השנה עם פרצוף תחת כי אז זה ידפוק לנו את כל השנה. להיות אופטימיים ובמיוחד ביום הראשון יכול מאוד לעזור לנו עם שאר השנה." הוא טפח על כתפו במטרה לעודד את חברו שהעלה חיוך קטן על פניו כשחשב על דבריו של ג'ונגקוק.
הם המשיכו ללכת בשקט, הקולות היחידים שיכלו להישמע היו צעקות המוכרים בחנויות, הציפורים שצייצו, רעש האופניים והמכוניות, וצליל הרוח הנושבת. ג'ונגקוק לא אהב את השקט הזה, אז הוא פשוט אמר את הדבר הכי מהיר שהוא יכל לחשוב עליו באותו רגע, אחרי שהסתכל מסביב כדי למצוא נושא לדבר עליו.
"איך אני נראה? ניסיתי להיראות הכי טוב שאפשר עם המדים המעצבנים האלה." הוא הלך כמה צעדים קדימה כך שהיה מול טאהיונג, ועשה סיבוב. טאהיונג צחק, מבין מה ג'ונגקוק ניסה לעשות.
"זה הנושא הכי טוב שיכלת לחשוב עליו?" הוא עצר כדי להסתכל על התלבושת של ג'ונגקוק, חושב לעצמו איך בשם כל העולם הוא לא שם לב לגופו החטוב של החבר הכי טוב שלו, עד אותו רגע. "דווקא לא רע. אתה נראה חתיך, כמו תמיד." הנער הברונטי אמר עם חיוך, מתקדם אל ג'ונגקוק ולא שם לב לסומק ורדרד על לחייו של ג'ונגקוק, שליבו המסכן היה על 600.
כמו תמיד...? אז הוא חושב שאני תמיד חתיך? הוא חשב לעצמו, חיוך מאוהב עולה על פניו לפני שהלך אחרי טאהיונג שכבר היה שני מטרים לפניו. "היי! חכה לי..!" הוא רץ אליו, מכה את כתפו בלי הרבה כוח בעוד שטאהיונג פשוט צחק.
•¥•
"אני נשבע שאם הם יאחרו אני כורת לשניהם את הרגליים כשהם באים." שחור השיער אמר בעצבים ולא הזיז את עיניו מדלת הכניסה הראשית של בית הספר, לא מאמין שחבריו עדיין לא הגיעו.
"תירגע, אני בטוח שהם יגיעו לפני הצלצול. עם כמה שטאהיונג שונא בית ספר, הוא לא יאחר אף פעם ובטח שלא ביום הראשון ללימודים." הנער העייף ביותר מבין כל החברים אמר בביטחון, נשען עליו בחוסר כוחות.
"היי חבר'ה, אני חושב שאני רואה אותם. רק ג'ונגקוק יתלבש ככה ליום הראשון." הבלונדיני והנמוך ביותר נקרע מצחוק מיד לפני ששני הבנים דרכו בתוך בית הספר, הצלצול הראשון נשמע בדיוק חצי דקה לאחר מכן. "יאססס בדיוק בזמן!" טאהיונג צעק, שמח ומרוצה שהוא לא איחר. "היי חבר'ה." הוא אמר עם חיוך, שמח לראות את כולם שוב.
YOU ARE READING
DREAM IN A DREAM | TAEKOOK
Short Story[הושלם] פנפיק על ויקוק, על חלום בתוך חלום. ״אז היו לך חיים שלמים בתוך חלום?״ מקווה שתיהנו ☺❤❤❤ • • • #6- shortstory (June 7th )
