״תתעורר ג'ון פאקינג ג׳ונגקוק!!״ טאהיונג המשיך לצרוח ולטלטל את גופו של הנער שסירב להתעורר. אחרי כמה רגעים הוא סופסוף פתח את עיניו לאט לאט, מקבל חיוך אוטומטי מטאהיונג שליטף את לחיו בעדינות. ״הללויה.״ טאהיונג אמר בחיוך וקול הרבה יותר רגוע מהצרחות שיצאו מפיו כמה שניות לפני כן.
ג׳ונגקוק רצה להתיישב, אך ברגע שרק ניסה לזוז הוא הרגיש כאב חד ונוראי בראשו. ״אההההה!!״ זעקת כאב ברחה מפיו תוך כדי שידו תפסה את ראשו במהירות האור. היה לו קשה לפתוח את עיניו לגמרי, בגלל האור החזק של שמש הבוקר שעדיין הייתה בתהליך הזריחה המדהים, שנראה מחוץ לחלון מאחורי טאהיונג.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״תיזהר עם הכאב ראש שיהיה לך עכשיו. ממש הגזמת אתמול עם השתייה אז יהיה לך האנגאובר מטורף לפחות עד הצהריים.״ טאהיונג צחקק קצת וליטף את ראשו של ג׳ונגקוק בעדינות רבה, לפני שניגש למטבח כדי להביא את המרק שהכין במיוחד בשביל כאבי הראש של ג׳ונגקוק.
בזמן שהלך, ג׳ונגקוק תפס את ראשו והתיישב לאט לאט, אנחות כאב שקטות יוצאות מפיו בתהליך. הוא לא חשב שהוא אי פעם היה מבולבל כמו שהוא היה באותו רגע. מה קורה? הוא חולם? הוא מת ועכשיו הוא בגן עדן? רגע אבל זה אומר שגם טאהיונג מת.. הוא בעצם אף פעם לא רב עם טאהיונג? ואיפה הם היו לעזאזל? שום דבר לא נראה מוכר לעיניו במקום שהוא היה בו.
טאהיונג נכנס לחדר עם מגש המרק בידיו, הולך לאט ובזהירות שלא תישפך אפילו טיפה אחת מהמרק. ״טאה, מה קורה פה? איפה אנחנו? מה קרה?״ ג׳ונגקוק שאל בקול שקט וחלש, כנראה בגלל כאבי הראש הנוראיים שהיו לו והעובדה שהוא התעורר לפני שתי דקות בערך.
״אתה לא זוכר כלום?״ טאהיונג צחקק כשג׳ונגקוק הניד את ראשו עם הבעה אבודה לגמרי על פניו. ״מישהו אחר היה חושב שיש לך אלצהיימר כשזה בעצם מכמות האלכוהול שנכנסה לגוף שלך אתמול בלילה.״ הוא צחק והניח את המגש עם המרק ליד ג׳ונגקוק. ״בוא תגיד לי קודם מה אתה כן זוכר.״ טאהיונג העלה חיוך עדין על פניו והתיישב ליד ג׳ונגקוק.
״אני זוכר שהיינו בבית ספר בשנה האחרונה שלנו בתיכון והיינו חברים ממש טובים אבל אז הגיע בוגום לכיתה ורבנו בגלל בוגום ורציתי להחזיר אותך אליי ואל החבר׳ה כי נמאס לי שמתחילת שנה התעלמת מאיתנו ורבת איתנו וניתקת איתנו קשר לגמרי בגללו אז עבדתי על בוגום שאני מעריצה סודית שלו ואז כשנפגשנו התחלתי להרביץ לו אבל הוא הביא לי מכות ממש חזקות והתחלתי לראות שחור לאט לאט ואחרי זה אני לא זוכר כלום...״ ג׳ונגקוק הסביר מהר, כאילו פחד שישכח, והשאיר את טאהיונג להסתכל עליו עם הלם בעיניו ואפס מילים בפיו.
