אני עם ליאם לבד במשרד הגדול, מנסה לסדר את נשימותי ולא להראות סימנים שיעידו על כך שאני מפוחדת כולי.
למרות שלא יצא לי לשמוע על ליאם אני יכולה להגיד בוודאות שהוא נראה מפחיד, גופו היה גדול ושרירי, הקעקועים שנחרטו עליו הצליחו למצוא דרך לבלוט מבעד חולצתו הלבנה והצמודה, מבטו היה קשה ועם זאת משועשע מאוד, עייניו הכחולות היו מאוד מיוחדות, הן יכלו לגרום לכל אחד הרגשה שליאם ממש חודר למחשבותיו.
״אני לא ראיתי כלום״ אני אומרת בקול די בטוח יחסית, לא נותנת לפחד להשתלט עליי.
עדיין מסתכלת לתוך עייניו, מה שמביא אותנו לתחרות עיינים, יודעת שאם אני אסיט את מבטי הוא ידע שאני משקרת.
לאחר שניות אחדות הוא קם מכיסאו בראש השולחן, ומתקדם מעט, נשען על אחד מהכיסאות הפנויים שהיו לצד השולחן הארוך, עדיין ממשיך להסתכל לתוך עייני.
״את בטוחה? זה לא מה שהשומרים שלי אמרו לי״ הוא פתאום אומר בקול מתחכם, פניו נראות מאוד מצפות לתשובתי.
״תשמע אדון ׳מי שלא תיהיה׳ אני לא ראיתי כלום,ואני ממש לא מפחדת מימך, אז כדאי לך מאוד לתת לי ללכת מכאן הביתה״. קולי היה מהיר מבדרך כלל, עייני מכווצות , נותנות לו מבט רציני.
למרות שבתוך תוכי ליבי פועם במהירות.
״יחסית לגובה שלך את מאוד אמיצה אני חייב להודות״ הוא משועשע מאוד.
מפסיק להישען על הכיסא ומתקדם חזרה למקום שלו בראש השולחן.
״כל כך רוצה ללכת? מה עוצר אותך?״ הוא אומר לפתע, גורם לי לחשוב לרגע על המשפט שיצא מפיו, לא יודעת אם לפנות אחורה ולצאת מהדלת או שזה סוג של תכסיס.
שוב חיוך משועשע מופיע בפניו, הוא מרים את גבותיו, מראה לי שהוא מחכה לראות מה אעשה.
אני מסתכלת עליו לעוד כמה שניות אחדות ומתקדמת לאט אחורה, ידי נוגעת בידית הדלת, ואני נעצרת שם.
הוא עדיין מסתכל על כל תזוזה קטנה שלי.
אני נושמת עמוקות, פותחת לאט את הדלת, ומסתובבת כדי לצאת,
״נתראה,אן״ אני שומעת את קולו שנייה לפני שאני סוגרת אחרי את הדלת.
מה שגורם לי לסגור את הדלת יותר חזק אחריי.
אני מסתכלת לכל הכיוונים, כל כך הרבה דלתות מתגלות לפניי, לא יודעת לאיזה כיוון ללכת.
אני נכנסת לכל מיני חדרים, מאבדת את עצמי בבית הענק הזה.
לאחר כמה דקות אני מתייאשת.
אני נעצרת במקומי, מנסה לחשוב איך לאזעזל יוצאים מהמקום הזה.
קול עקבות רגליים נשמע מאחורי, מה שגורם לי להיבהל ולהסתובב אחורה, ג׳ון, זה שהביא אותי לחדרו של ליאם וזה שהביא אותי לכאן בכללי נגלה לעייני, התיק האדום והקטן שלי נמצא בידו.
עייני לא יורדות מהתיק, עד שהוא מושיט לי אותו.
לא עברה שנייה והתיק אצלי בידיים.
YOU ARE READING
dangerous
Roman d'amourכולם תמיד אמרו שהוא מסוכן..בתור ילדה קטנטונת הייתי שומעת עליו בחדשות..על חלק מהרציחות שהוא ביצע עד כה. הוא היה בכלא, לא רק פעם אחת. ועכשיו..הוא השתחרר. ואיתו השתחררו כל הפחדים בעולם.
