משפחה בוגדת

3 שנים של שקט

נ.מ של אמה

"תביא את זה כבר!" צעקתי
"זה שלי!" אמר דניאל
"אוחחח....!" התעצבנתי עליו יצאתי מהחדר שלו בטריקה והלכתי לשלי.
אני בת 21 עברו 3 שנים אבא קורא לזה, '3 שנים של שקט' בכל מקרה קרו הרבה דברים ,הראשון היה שאבי סלח לאמי וסופסוף יצא לי להכיר אותה, עד היום יש לנו סעיות פה ושם ומאט ריבים.
הדבר השני שהם עברו לגור איתנו, השלישי זה שדניאל לא סובל את זאק מרגע הראשון, אף-פעם לא הבנתי למה, הוא הבחור המושלם.
הדבר הרביעי שתיאה ובריאן התחתנו מחדש, הקשר שלה עם משפחתו נהרסו כאילו היינו בכלל ופיטר שלח שהוא הולך לבקר.
והדבר האחרון זה שאני אמה קלאן מקווה שיהיה אמה אפרון.

שלוש דפיקות בדלת הוציאו אותי מהיומן שלי שהייתי שקועה בו ומםנה את מבטי לדלת, רואה את דניאל מכניס רק את הראש ואז נכנס.
העצבים שנעלמו ממני מקודם חזרו והבטתי בו כועסת.
"מה אתה רוצה?" שאלתי
"הפסקת אש!" אמר וישב על המיטה ברשלנות.
"אתה רוצה הפסקת אש והורס לי את המיטה שלוקח 10 דקות לסדר?" שאלתי עייפה
"יא עצלנית!" אמר ופיעקתי
"לא עצלנית, עייפה" אמרתי
"בסדר, אז הפסקת אש?" שאל
"תביא לי את זה ואז!" אמרתי
"לא" אמר ונאנחתי בכעס.
"ילד מעצבן" אמרתי
"יודע" אמר וחייך, הדלת נפתחה וחיוכי עלה במהרה.
הרבה זמן שלא ראיתי אותו, התגעגעתי.
הוא ראה את דניאל ובירך לשלום, ודניאל כתגובה החזיר לו פרצוף אדיש.
קמתי מהכיסא מחשב וקופצת עליו שהוא ממהר להפיל את התיק מגבו ולהשליח אותו על הרצפה.
רגליי עטפו את מותניו ונישקתי ללחיו.
"איך את?" שאל
"עייפה" אמרתי והוא הוריד אותי ממנו.
"את רוצה לנוח?" שאל מביט בעיניי, הנהנתי
דניאל נאנח וישב בכיסא מחשב.
דניאל לא סובל את זאק, תמיד כדי להוציא אותו מהחדר היינו צריכים את אמא, אבא היה נשאר גם הוא ובכלל לא נותנים פרטיות.
ישבתי על המיטה וז'אק בא לשבת לידי אך דניאל קם ותפס את מקומו של ז'אק במהרה וז'אק רק נאנח בשקט.
"אולי די?!" אמרתי בכעס
"למה הוא צריך לישון איתך?" שאל מביט בז'אק
"אנחנו ביחד יותר ממה שאני ואתה נפגשנו אז אם לא אכפת לך" אמרתי והוא הניד לשלילה.
"דניאל אתה רק בן 16" אמרתי
"17 ליתר דיוק עוד חודש 18" אמר מביט בי ונאנחתי.
"אבא!" קראתי
בשניה ששתקתי מהצעקה הדלת נפתחה בבום וראיתי את פרצופו המבוהל הופך למיואש.
"מה יהיה? אתם לא מבינים שבסוף אני לא יבוא ואם יקרה משהו זה לא יעניין אותי כמה תצרחו" אמר בכעס
"באמת?" שאלתי ברצינות, אבא בחיים לא יבוא אם אני יצעק.
"לא, אבל תפסיקו עם זה, מה כבר קרה?" שאל מיואש
"דניאל לא מוכן לצאת" אמרתי ואבי הביט בדניאל.
"למה?" שאל אותו
"הוא רוצה לישון איתה!" אמר דניאל
"נוו...." אמר אבי מנסה להבין מה הבעיה וחייכתי ומאט צחקוק יצא ממני.
"זה לא כאילו הם יעשו משהו, ואם כן אני מבטיח שזה לא מסתיים טוב" אמר והורדתי את החיוך.
דניאל נאנח וקם, אבי חיכה שיצא אך דניאל הסתובב ושאל.
"אז הפסקת אש?" שאל לבסוף
"תצא והסכים" אמרתי והוא הנהן עם קצת חיוך ופנה לז'אק.
"לא אומר שאני מחבב אותך" אמר וז'אק נאנח.
"תרגיע" אמר אבי והפליק לו בראש
"בסדר, בסדר" אמר ויצא.
אבי הלך למחוץ לדלת ועצר מסתובב, אוחז בידית ומביט בנו.
מצביע על ז'אק ואז עליי.
"בלי שטויות" אמר והנהנתי
ברגע שהדלת נסגרה, קמתי לנעול אותה וחייכתי לז'אק.
"התגעגעתי" אמרתי מה שרציתי להגיד.
"גם אני" אמר והתקרב אליי.
חייכתי אליו והוא רכן לעברי ונשק ללחי.
אני וז'אק הרבה זמן ביחד ואף פעם לא התנשקנו בפה, כן יודעת, יודעת גיל 21 ועדין אין נשיקה ראשונה, אין מה לעשות.
נשכבתי על המיטה והוא לצדי.
חום גובה גרם ללב שלי לפעום מהר יותר והתשוקה לחום שלו רק עלתה יופניו הסתובבתי לפגוש את פניו והוא הביט בי.
"קרה משהו?" שאל והנדתי לשלילה
"יש לי שאלה" אמרתי והוא הנהן מקשיב.
"את כמה אתה אוהב אותי ז'אק?" שאלתי
ידעתי את התשובה אבל רציתי לביות בטוחה.
ז'אק התיישר לישיבה וגם אני.
"מה קרה אמה, למב את שואלת את השאלה הזאת, קרה משהו?" שאל לא מבין
"חשבתי על משהו" אמרתי והשפלתי מבט
הוא הניח את ידו על לחיה וגרם לי להביט בי בעינייו
"לא משנה מה חשבת אמה, אני אוהב אותך יותר מעצמי יותר מכל דבר אחר בעולם" אמר וחייכתי, היינו קרובים ואז הוא נישק את מצחי וחייך אליי חיכייתי גם אני אל הייתי מאוכזבת טיפה אם אפשר לומר ככה.
רציתי את ז'אק, תמיד רציתי אותו, אבל אני רוצה גם להתקדם אחרי 16 שנה של הכרות ו14 שנה של חברות אני רוצה לנשק אותו, ולנשק אותו בפה.