משפחה בוגדת

לא!

נכנסתי לבית שאמי לפתע קמה מהספה שרואה אותי.
סגרתי את דלת הבית סורק את הבית ורואה את כולם מפוזרים.
אחי בא להתקרב אליי ונצער בטח שהבין שריח אלכוהול נודף ממני ואני חוזר בבוקר יום למחרת.
אני ממהר לחדר אורחים, לוקח כמה בגדים ונכנס במהרה למקלחת שוטף את כל הזוהמה ממני ואת חלק מהאשמה שנפלה עליי.

יצאתי שאני לבוש.
מעיף את הבגדים לכביסה והולך למטבח מכין לי קפה שחור חזק.
ל
כולם הסתכלו עליי אך לא דיברתי.
ראיתי את תיאה יושבת בחוץ טיילור הבין על מה מבטי יושב וקם.
אני עם העצבים שלי הייתי יכול לפצוץ כל אחד.
מה שהיא עשתה, מה השהיא היתה יכולה לעשות זה לקחת חלק ממני בלי שאני יודע.
אני רואה שהיא קוראת ספר.
טיילור בא וחסם את הראייה.
"איפה היית בריאן?" שאל
"איפה אמה?" שאלתי מתעלם משאלתו
"בחדר, איפה היית?" שאל לא עניתי לו והתקדמתי לחדר של אמה.
דופק שלוש פעמיים על הדלת.
"כן?" קולה נשמע
פתחתי את הדלת מציץ רואה אותה יושבת מציירת חייכתי והיא חייכה קמה.
"אבא" אמרה רצה מחבקת אותי
"ילדה יפה שלי, הכל בסדר?" שאלתי
"כן, איפה היית אבא לא ראיתי אותך שקמתי" אמרה
"אבא כעס על אמא אבל הכל בסדר עכשיו אין צורך דאגה, עוד מעט נלך לאכול גלידה, טוב?" שאלתי והיא חייכה.
"אוקיי" ענתה והנהנתי.
"תחזרי לצייר אני לא יפריע" אמרתי והיא הנהנה ורצה חזרה לניירות ומלא הטושים, פנדה וצבעי עפרונות שמפוזרים על הרצפה.
סגרתי את הדלת יורד למטה הולך לשון.
שון הוא עובד אצלי, אבל הוא עובד פרטי שלי, שזה אומר שאחרים לא יכולים לדעת מה ביקשתי ממנו או אבי כי הוא לא חייב לענות.
"שון, תוכל לבדוק לי איפה נמצא הגלידה שאמה אוהבת, הכי קרוב שאפשר?" שאלתי והוא הסכים בשמחה.
ראיתי את המחשב השבור אצל העובדים של אבי.
פניתי אליהם מהר.
"אני רוצה את המחשב שלי, לא היה אישור לכם לגעת בו" אמרתי וכולן הביטו בי ואחד מהם הלך לאבי.
הסתובבתי לאבי במבט כועס והוא נאנח ואישר לי לקחת את המחשב השבור של תיאה.
התקדמתי למרפסת שעוד כולם מודאגים לפתע נשצע צלצול טלפון.
זה ממני, הוצאתי תוך כדי שאני מתקדם למרפסת רואה את שמה של קייסי מופיעה על המסך.
עצרתי מושך כעונה.
"בריאן?" שאלה
"כן" אמרתי
"אני מצטערת כל כך לא חשבתי, אנ-" קטעתי אותה.
"השארתי פתק" אמרתי
"אני יודעת אני מצטערת ואני מבינה אותך אני מעוד מקווה שלא יקרה רע, אני כל כך מצטערת" אמרה בבכי.
"הכל בסדר" אמרתי
"אני ל-"
"הכל בסדר, הכל מצויין ברור?" שאלתי מעט מרים את קולי.
"כן" שמעו אותה יותה רגועה.
"יופי, אתקשר יותר מאוחר" אמרתי
"טוב"
"ביי" אמרתי
"ביי" אמרה וניתקתי.
מכניס את הטלפון לכיס ועוצם עיניים.
אני שונא לריב איתה, אני אוהב אחתה יותר ממני יותר מהכל. אז למה היא תמיד חייבת להרוס.
פקחתי עיניים צועד למרפסת מחזיק בידית לפתיחה
אני יכול להתחרט.
אבל אני לא יעשה זאת.
פתחתי את הויטרינה סוגר אותה, מצטער שאין וילון שלא יכלו לראות מה קורה.
הנחתי בבום את המחשב גורם לתיאה לקפוץ.
היא מביטה בי, שמה סימניה בספר, סוגקת אותו וחוזרת להביט בי.
אני יושב מולה.
"איפה היית?" שאלה
"למה עשית את זה?" שאלתי מתעלם משאלתה
"אמרתי לך שאם תכריח אותי, זה לא יגמר טוב" אמרה וכעס עבר בי נתנתי בוקס לשולחן.
"זה לא יגמר טוב, צער לי להכזאב אותך יש לנו ילדה ומשם מה את נשואה לי ולא מעניין אותי אם חתמת כי אני לא, אני לא מוותר!" אמרתי בכעס.
"כן אז איפה היית?"שאלה
"זה לא קשור ואני גם לא יענה לך עד שלא תגידי לי למה את עושה את זה זה לא שווה לאף אחד"
"את לא אוהבת אותי?" שאלתי
"לא!"
"את לא רוצה להיות איתי?" שאלתי
"לא"
"את לא רוצה ממני עוד ילד?"
"לא"
"את לא רוצה איתי קשר?"
"לא"
"אז תגידי לי למה?! למה את עטשה את זה תחאה תגידי לי למה!" צרחתי עליה שהיא נרתעה לאחור.
"כי הילד לא שלך" בכתה וקפאתי.
"הילד לא שלך טוב!" אמרה
"את בגדת בי?" שאלתי
"לא" אמרה
"שקרנית את בגדת בי ובטח עם המייקל הזה שלך" אמרתי קם שהיא מנסה לחסום אותי ואני מצליח לעבור אותה, פותח ת'ויטרינה סורק את כולם, רואה את מייקל מחייך לו שמדבר עם טליה.
התקדמתי בכעס אליו טיילור, סטפן, אבי, גייקוב ודרק ראו אותי באו לעצור אותי.
ראיתי שצועקים למייקל להתרחק.
"חתיכת בן- זונה" מילמלתי.
העפתי את טיילור ודרק ממני שאבי וגייקוב חוסמים אותי.
נצמדתי רליהם שגופם חוסם אותי ואני מרוב כעס גורר אותם אחורה שהם בהלם בסוף מוותרים וזזים הצידה.
אני מעיף לו בוקס.
"בריאן!" צעקה תיאה
"בריאן!" צעקה
"זה לא הוא!" צרחה עליי ועצרתי מביט בה.
התקדמתי בצעדים גדולים אליה.
"מי זה תיאה?" שאלתי שוב
היא הלכה למרפסת ואני אחריה.
לא מצטער בכלל שנתנתי לו בוקס.
סגרתי את הויטרינה והסתכלתי עליה.
"זה לא הוא אוקיי, זה לא הוא, חשבתי דהילד לא שלך אבל טעיתי קיבלתי ממש עכשיו הודעה שהילד ממך" אמרה
"למה את חושבת שהילד לא שלי?" שאלתי
"כי" אמרה ונשפה אוויר.
"כי השתכרתי מתי שרבנו והבחור שם לי סם אונס, אני לא זוכרת כלום חוץ מהמנהל שם שעובד אצלך זיהה אותי והצליח לנטרלל את הבחור, אני לא זוכרת מה קרה ואם הוא אנס אותי אבל הבחור אמר שהוא הספיק להציל אותי אבל חשבתי אולי הבחור פגע בי עוד לפניי שהוא בכלל הגיע" אמרה והרגשתי את נשמתי נצערת.
היא הביטה בי.
תפסתי בידה בחוזקה שהיא נראת מפוחדת וראיתי משהו מתקרב מהר למרפסת אך בשניה אחרת משכתי אותה לחיבוק.
נשמתי את ריחה מלטף את גבה שהיא בוכה עליי.
"אני כל כך מצטער" אמרתי מתרחק.
"אני השתכרתי כל כך ברמה שבחיים לא חשבתי שאוכל להגיע אליה ועשיתי את טעות חיי, אני שכבתי עם קייסי" אמרתי משפיל מבט והיא מתרחקת ממני שדמעות בעינייה.
"אז כבר חזרת אלייה. היא כבר הצליחה לקחת אותך, ככה ויתרת?" שאלה שדמעה יורדת ממנה.
"לא, לא, לא מה פתאום, אני מצטער וגם היא אבל אני מתהצל בכל ליבי תיאה הייתי שיכור יותר בכל הפעמיים ששתיתי ביחד בחיי, אני מנצל ואני אוהב אותך" אמרתי מלטף את לחייה שהחא מביטה בי מתפלל שתסלח לי ולא שתזרוק אותי.
"אני שונאת לריב איתך בריאן" אמרה
"גם אני" אמרתי
"אני לא רוצה לריב אני רוצה שנאהב את אחד השני ותוכיח לי שאני האישה שלך האחת שלך ואף אחת לא מהווה לי סיכון" אמרה וחייכתי.
"אני יתן לך את זה יותר מהנשימה שלי" אמרתי והיא נתנה לי מכה שאני מחייך ומחבק אותה מוחץ אותה והיא מנשקת את שפתיי.

התנתקתי מביט בה ומחייך.
"אנחנו משפחה בריאן ומשפחה אי-אפשר להפריד!"

אהבתם?
רוצים המשך?

⭐תעשו הצבעה⭐