מכאוב מלכותי

פרק רביעי

"יש לי סוד." כריסטופר מסתכל בי ומרים גבה.

"רק אחד?"

אנחנו יושבים בחדר שלי, על הרצפה, הוא מחבק את ברכיו ומשעין עליהן את ראשו, אני שעונה על הקיר, העיניים מביטות לחבלים החוצים את התקרה.

"כן." ואז אני מתחרטת, "לא, זה הסוד החשוב היחיד שלי, בעצם."

"אז אני רוצה לשמוע אותו."

"אולי, יום אחד." הוא מקיש על הרצפה באצבעותיו, זה מסחרר לי את הראש.

"את מיוחדת אנה." חצי חיוך מריר בורח לי.

"אני אפופה בשקרים, כריסטופר."

"אם כך, אולי תגלי לי כמה אמיתות."

"אבל, אז," הוא קוטע אותי.

"תני לי לנחש, תצטרכי להרוג אותי?" האצבעות שלו חדלות מהתיפוף.

"בדיוק להיפך, אני אמות."

* * *

הרגליים הארוכות שלו מתנדנדות מאדן החלון שלי, שלי דוממות.

הג'ינס הבהיר שלו מתחכך בזה שלי והוא זז קצת הצידה, דיבורו לא מפסיק לקלוח והמחשבות שלי מסתובבות כמו טורנדו.

"אני צריכה ללכת."
הוא מעוות את אחת הגבות שלו, אולי הוא נפגע ממני.
"אבל זה הבית שלך."
"ולכן, כריסטופר יקירי, אתה בא איתי."