The Name Of Love /*

פרק 2- היום הראשון,המשך

"נו תגידי לגשם הזאת שתרד כבר" התעצבן נאור, ואני כתגובה התפרצתי בצחוק כשראיתי את מטר יוצאת מהשער של הבית שלה מחייכת לי ולנאור.
"מה מצחיק סתומה" שאלה כשנכנסה לאוטו של נאור ושמעה אותי צוחקת כמו מטורפת
"סתמי סתומה" עניתי לה, יש לנו קטע ביחד, לקלל אחת את השניה או סתם לצחוק אחת על השניה גם ברגעים הכי לא מתאימים.
"מה קורה נאורוש" שאלה מטר , ואני הסתובבתי לה ועשיתי לה גבות על כך שקראה לו נאורוש
"הכל בסדר גשם, מה איתך וזה" השיב לה ושוב התחלתי לצחוק כמו מטורפת.
"גשם?" שאלה מטר
"נו את יודעת... מטר זה גשם.." אמר לה נאור
"אההה חחחחחח תקשיב אתה ממש מילון אבן שושן" ענתה לו
"טוב בואו נגמור עם השיחה הזאת כי זה לא ייפסק" אמרתי
"לשים שיר?" שאל נאור לאחר כמה דקות של נסיעה שקטה
"כן" ענינו אני ומטר ביחד
"איזה" שאל
"שים מאלומה" עניתי לו
"לא שם שירים של ההומו הזה באוטו שלי, את רוצה מאלומה את מוזמנת לצאת ולתפוס טרמפ" ענה
"תרגיע חמוד כאילו שפאר טסי ואיב אנד ליר האלה שלך יותר טובים ממנו, לפחות הוא שר שירים עם עומק ולא על רדבול ו-וודקה" התעצבנתי עליו.
"טוב , שתי עמות, נאור תביא את הטלפון שלך ואני אשים שיר יפה" אמרה מטר ונאור הושיט לה את הטלפון שלו
בסוף מטר שמה את השיר 'שתיתי' של פאר טסי, שונאת אותו.
והגענו ברוך השם לבית ספר.

התחלנו בשעה רבע לתשע, הגיעה השעה ורחבת בית הספר התחילה להתמלא בילדי שכבת יב', יא, י', ט' , ח' וז'.
אני ומטר מצאנו את ליהי ועדן , וישר הלכנו לחפש את רועי ואושר חברים שלנו.
הקשבנו למנהלת החופרת , לרכזת, ולכל צוות המורים של הבית ספר שעשו נאום לפתיחת השנה.
לאחר כמה דקות של חפירות מהם, עלו לבמה 4 ילדים מהשכבה של נאור, צחקו על הבית ספר השני בעיר שלנו, עשו לנו ברכה לתחילת השנה, וצחקו על השכבה שלנו שהשנה לא יהיו לנו חיים, בלי חיי חברה, ובלי טעם לחיים. אני אומרת שהכל עיניין של גישה. הכל תלוי איך לוקחים את זה.
באופק ראיתי את נאור וחברים שלו הערסים, והוא קרא לי ולעדן ואמרנו לרועי, אושר ליהי ומטר שתכף נחזור.
הבאתי חיבוק לליאן , ידידה של אחי ולברק חבר של הטוב. ונאור חפר לעדן שאם קורה לנו משהו ישר לבוא אליו בלי להסס.
כולם מכירים את נאור בבית ספר. ולא בקטע טוב.
הוא גם ערס. אבל אני אוהבת אותו, הוא אח שלי ואני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.

הלכנו לכיתות , וברור שישבתי ליד מטר.
פגשתי את חבריי לכיתה אחרי חודשיים שכמעט לא ראיתי את כולם. ראיתי גם פרצופים חדשים אבל לא ממש ייחסתי לזה עכשיו חשיבות.
המורה שלנו אסנת נכנסה , וישר היא החמיאה לנו על כמה שהתבגרנו , ונהיינו יפים יותר , ועוד חפירות ארכיולוגיות אחרות.
פתאום נפתחה הדלת , וחשבתי שראיתי את הדבר הכי יפה שראיתי בחיי! החזקתי למטר חזק את היד ומטר אמרה לי "אחותי, את מזיעה, תנשמי מאמי" והתחלתי לצחוק לה.

"שלום, אתה בטח הילד החדש..מאור,נכון?" שאלה אותו אסנת
"כן, אני החדש." ענה לה מאור. אלוהים . גם השם שלו יפה. תהרגו אותי.