ברחתי

פרק 11

״הוא שלך.״ לחשתי
״מה?״ שאל
״אתה לא רואה שהוא מאוד דומה לך? יש לו את אותן עיניים
ירוקות, אותו צבע שיער,ואותם תווי פנים. כל פעם שאני מסתכלת עליו אני נזכרת בך.״ המשכתי ״וזה כואב,״ לחשתי ודמעות זלגו מעיניי
״למה לא סיפרת לי?״ שאל בקול רגוע יותר
״סליחה, לא ידעתי איך לספר לך,
לא רציתי שתבקש ממני להפיל אותו,פחדתי מהתגובה של ההורים שלי , מהתגובה שלך.״ אמרתי
״לא הייתי עוזב אותך,״ אמר ולפני שהמשיך קטעתי אותו
״נזכרתי באותו יום שדיברנו על זה, ואמרת שאתה לא רוצה ילדים.״ אמרתי לו  ״שילדים זה כאב ראש.״ המשכתי
״ לא הייתי עוזב אותך, לא הייתי מבקש ממך להפיל אותו.
לעזאזל הוא הבן שלי, חלק ממני, הדם שלי זורם בגופו, ״ אמר
״איך עזבת ככה מבלי להסביר, אף פעם לא ידעתי שאת פחדנית. תמיד היית אמיצה,״ אמר לי ולפעם הראשונה בחיי
ראיתי דמעות זולגות על פני דור.
״הוא הבן שלי, איך יכולת לחשוב שאוכל לוותר עליו,
או עלייך?״ שאל ואני התפרקתי לא יכולתי לראות אותו בוכה
אף פעם לא ראיתי את דור במצב הזה,
בוכה, הוא הגבר הכי חזק שאני מכירה,
אבל גם הכי חזקים נשברים.
הוא מלאך שבור.
נפלתי על הרצפה, בוכה בכי שקט .
הרגשתי שתי ידיים חזקות סביבי,
ובכיתי לתוך החזה שלו,
״בבקשה תבין אותי.״ אמרתי ״ששש אל תבכי אהובה שלי.
אל תבכי מלאך שלי,״ אמר מחזק את החיבוק.