ברחתי

פרק 19

למחרת בבוקר יצאתי עם ליאו לעשות סיבוב בשכונה,
יש לי יום חופש היום.
שמתי את ליאו בעגלה והסתובבתי עד שהגענו לפארק,
התיישבתי על הספסל והרמתי אותו לידיי
השמש ליטפה את פנינו,
והצחוק המתוק שלו נשמע בכל מקום,
מישהו עמד מולינו והסתיר לנו את השמש
הרמתי את ראשי אליו,
ידיי התהדקו על ליאו,
״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי אותו
געגועים תקפו אותי כשראיתי את עיניו מביטות בי שוב .
הוא נשאר כמו שהיה, לא השתנה בכלל
היופי שנוטף ממנו, הגבריות האפלה שעוטפת אותו,
הקשיחות,
הוא הסתכל בתוך עיניי ואחר כך הסתכל על ליאו,
ואני פשוט חיבקתי את ליאו מקרבת אותו אלי.
״הרבה זמן עבר מאז.״ קולו הקר, המחוספס נשמע
״מאז שהלכת.״ השלים את עצמו
עיניו שכל כך אהבתי שרפו אותי, ואת ליאו שבין ידיי.
לא דיברתי
אף מילה לא נשמעה ממני,
״המשכת הלאה אני רואה,״ אמר והסתכל על ליאו הקטן שלא הבין מה קורה כאן,
הוא החזיק את החולצה שלי חזק בידיו הקטנות,
ואז שמתי לב שהוא פוחד,
העברתי את ידיי על גבו מרגיעה אותו,
״מא.. מאמא.״ 
״מה תינוק שלי?״ שאלתי ונישקתי לראשו
קמתי ממקומי , מתכוונת ללכת ומתעלמת מקיומו של דור
הוא החזיק אותי מידי ועמד מולי,
״ אני מדבר איתך אנג׳ל.״ אמר והסתכל בעיניי
״למה עשית אתזה אנג׳ל? למה עשית את זה לנו?״ שאל
״סליחה , פשוט קרו הרבה דברים. ולא יכולתי להישאר.״ אמרתי
״אז ספרי לי״ ביקש בקול מתחנן
״לא עכשיו, ליאו מפחד.״ אמרתי
״ליאו?״ הוא שאל ואני חייכתי חיוך קטן מסתכלת על ליאו
״אהה״ הוא הנהן
״אני לא מבין איך הצלחת לעשות לנו את זה, וללכת למישהו אחר.״ אמר
״אני לא הלכתי למישהו אחר״ אמרתי ועקפתי אותו שמה את ליאו בעגלה והולכת