Feel {And All The Rest Is History} - [complete]

ואז נשארתי עם זה לבד

ואז נשארתי עם זה לבד.

ספרתי בלב כדי להירגע אבל הבנתי שאני לא אוכל להמשיך להחזיק את זה בבטן.

אז אמרתי.

ושתקתי.

וככה זה נגמר.

ולי, לי קצת נגמר. קצת השתנה, קצת נשבר, קצת נשאר.

אז כמו שידעת שזה לא יילך אז, אני יודעת שזה לא יילך עכשיו.

ואתה יודע מה הכי כואב? הידיעה שזה מעולם לא היה הדדי. מעולם לא היה שווה, מעולם לא היה באמת שם.

אני רוצה שתדע שזה בגללך.

שהתרחקתי, שהפסקתי להפגין. שפחדתי לאבד אותך, ועכשיו זה רק מקל.

הייתי כנה איתך אבל לצערי אני לא יכולה להגיד את אותו הדבר גם עליך.

יום אחד אני אסלח, ויום אחד אתה כנראה תשכח. אבל ההרגשה שצרבת בתוכי הרגע לעולם, אבל לעולם לא תיעלם. היא תשאיר בי צלקת עמוקה ועקומה בפנים פנים הלב. והלב כפי שאתה יודע, לא אל זמני ולא אל מוות.

"אני אחשוב טוב טוב לפני שאני אעשה איתך משפחה".

כמו קליע שירית בי והוא פגע בדיוק במרכז הלב – איפה שמרגישים. ובדרך הוא פגע בכל שאר הגוף ושינה לנצח את מי שאני.

ואתה יודע מה מדהים? שגם עכשיו לא אכפת לך, ובמקום לנסות להציל את מה שנשאר – אתה בוחר לשחרר.

אז תשחרר. מי כבר יחזיק אותך בכוח.