What happened to us?

פרק 2 - המילה האחרונה

״נאי נאי נכון שתמיד תהיי חברה הכי טובה שלי?״ ״רק אם אתה תישאר שלי!״ ״אני מבטיח לך שאני תמיד תמיד אוהב אותך, גם כשנהיה בכיתה ג וגם כשנהיה גדולים באמת, כמו אמא ואבא שלי!״ ״מבטיח?״ ״מבטיח.״

אני מתקדמת לכיוון השולחן שלהם מתעלמת מהחברים שלי שקוראים לי מאחור.
הראשון שרואה אותי הוא יונתן, הוא נותן מרפק קטן לרועי שיישים לב למה שקורה. ועומר? עומר עסוק מידי בלחפון את התחת של השרמוטה שיושבת עליו..
״הלכת לאיבוד נאיה?״ רועי שואל אותי ״לא,  באתי להגיד לכם שתצאו מהסרט שאתם חיים בו כבר.. אתם באמת לא מרגישים אפילו קצת רע עם מה שקרה פה עכשיו? זה לא להאמין״ בשלב הזה עומר הבחין במתרחש סביבו והחליט להתערב בשיחה ״נאיה תחזרי לחברים שלך, הם נראים לי מודאגים״ ״אל תגיד לי מה לעשות״ הגבתי אוטומטית בלי ממש לקלוט. העיניים של כל יושבי השולחן נפערו לרווחה והם היו בהלם. עומר נעמד. שיט, דרכתי לו על האגו חזק מידי, לא שיש לי מה להפסיד אבל זה לא יהיה נעים.. ״מה אמרת?״ ״אמרתי, שלא תגיד לי מה לעשות״ ראיתי בצד העין את דניאל וחברים שלו נכנסים לקפיטריה וזה נתן לי פוש של ביטחון עצמי. ״נאיה, לכי לחברים שלך״ ״למה? כואב לך לשמוע את האמת? שאתה חתיכת ילד דוחה?״
כולם השתתקו. דממה. כולם מחכים לראות מה יקרה ומנסים להבין למה לכל הרוחות אני עדיין עומדת ולא על הרצפה או רצה בבכי הביתה.. האמת שגם אני לא מבינה.
״נאיה פעם אחרונה שאני אומר לך לכי לחב..״ עומר נקטע בידי דניאל שנעמד לידי, שיחררתי אוויר שלא ידעתי שהחזקתי בהקלה ״עומר אחי מה המצב? זוכר שאתה מדבר לאחותי הקטנה פה? שמור על הטון אח שלי״ ״דניאל אני לא צריכה את העזר..״ ״אל תדאג, אני מחבב את אחותך.. אתה יודע את זה. בי נאיה, היה נחמד לדבר איתך״ ובמילים אלו עומר הסתובב עם הגב אליי, התיישב חזרה בספסל  והדליק סיגריה (דבר שלגמרי אסור בקפיטריה אבל מי יעז להגיד לו על זה משהו?) עמדתי להגיד משהו, שנאתי את העובדה ששני בנים ניהלו שיח מעליי והשתיקו אותי, אני בדרך כלל לא הייתי הולכת בלי להגיד את המילה האחרונה אבל המבט שדניאל דפק לי השתיק אותי לגמרי.. לא פחדתי, ידעתי שעומר לא יעיז להגיד או לעשות לי משהו כשדניאל לידי, אם כמה שעומר שולט בתיכון שלנו, הוא בחיים לא יסתבך עם אח שלי, דניאל מסתובב עם אנשים לא פחות מפחידים מהאנשים איתם עומר מסתובב ואם זה לא מספיק, דניאל גם שנתיים מעלינו.
דניאל הלך איתי חזרה לשולחן של החבורה שלנו ולחש לי באוזן בטון השקט והרציני שלו ״אנחנו נדבר על זה בבית, נאיה את חייבת להפסיק עם זה״ שוב באתי לענות לו, ושוב הוא פשוט הסתובב והלך לפני שהספקתי להכניס מילה..
באתי לשולחן ולכולם לקח רגע להתאפס ולקלוט מה הולך, התחלתי להכניס את הדברים לתיק, כל מה שרציתי היה לעוף מפה כבר. ״מה נאיה? לאן? צר לי לבאס אותך אבל מסיימים בשעה שמינית״ אורי אמר ״אני לא נשארת אני זזה מפה, מישהו צריך ללכת אליו, ואני בכל אופן עצבנית מדי בשביל להשאר פה היום״ ״ האמת שאם מישהו הולך זו צריכה להיות את, הוא לא מסכים לראות אף אחד..״ עידו אמר ״לא יודעת שפירא, אתם לא חושבים שהוא פשוט צריך קצת זמן לבד? לעכל?״ נטע אמרה ״ ממש לא הוא היה לבד הרבה יותר מידי זמן, הוא צריך לתת למישהו לעזור לו..״ אורי חתם את הדיון ואני נפרדתי מכולם בחיבוק, לוקחת את הדברים ומתקדמת לכיוון היציאה.
וכמובן שעם המזל המ ע ו ל ה שהיה לי היום דניאל והחבורה שלו ישבו בשולחן שעל היציאה ואיך שהתקרבתי לשער דניאל התרומם ותפס אותי ביד ״לאן סיס?״ ״אני הולכת הביתה״ ״לא את לא, אני מכיר את המבט הזה.. נאיה אנחנו צריכים לדבר, את לא הולכת לשום מקום״ ״דניאל תרגע ותפסיק להגיד לי מה לעשות, הפוזה שלך לא עובדת עליי, אני אראה אותך בבית ונדבר אז״ ״נאי..״ ״בי!״ אמרתי בעודי מתנערת ממנו וממשיכה ללכת. עכשיו תורי להגיד את המילה האחרונה. יצאתי מהשער, לא לפני שהסטתי את מבטי לאחור קולטת את מבטו של עומר עליי בעודו נושף את עשן הסיגריה שלקח לריאות. ניתקתי את מבטי ממנו, לא לפני שגילגלתי את עיניי. יש לי דברים יותר חשובים להתעסק איתם עכשיו. יש לי מישהו שצריך אותי עכשיו.
Anonymous ❤️