See me now- jerrie hebrow Funfic

פרק 4

נק מבט פרי

"אני כל כך התגעגעתי אליך." חייכתי אל ג'וני כשנפגשנו בפארק.

"אני מבין למה." חייך חיוך של שוויצר. "סתם, גם אני אליך פרי.."

"אני מבינה למה." החזרתי לו באותו טון, ושניה אחרי זה שנינו פצחנו בצחוק גדול.

'מה אתה..' שמעתי צליל חלש אומר מרחוק. הסתובבתי מעט לאחןר, רואה די רחוק ממני בחור לוקח בחורה, מחזיק את ידו על פייה.

"ג'וני, תראה." הצבעתי לכיוון, והבטתי בג'וני.

"אוי, נראה לי הוא חוטף אותה." הוא הביו בי במבט מודאג, והתחיל לרוץ לכיוון. אני רצתי אחרי ג'וני.

ג'וני הלך לבחור ונתן לו בוקס, הנערה נפלה על הרצפה והביטה בהם במבט מבולבל. אני לא הייתי קרובה מספיק כדי לדעת מי זאת הבחורה הזאת.

"כדאי שתלך, ושלא תעשה את זה לבחורה שוב." ג'ון אמר, מבט מאיים בפניו. והבחור ניסה לקום.

אני במהירות בעטתי בו ללא פחד, הייתי טיפוס כזה שלא מפחד משום דבר, במיוחד לא מאנשים כאלה. הוא צווח מכאבים מנעלי העקב שלי, וברח משם.

הושטתי יד לנערה, עוזרת לה לקום. הלב שלי דפק בחוזקה כשגיליתי מי זאת.

"ג'ייד??" אמרתי, מופתעת.

נק מבט ג'ייד

"ג'ייד??" ראיתי את פרי, היא עזרה לי לקום, ונשמעה מופתעת לגמריי.

"פרי??" אמרתי, מופתעת.

"הוא עשה לך משהו רע?" שאלה אותי, והנדיתי ראשי.

"למזלי לא.. תודה שהייתם פה." אמרתי לה, לא מצליחה לחייך אפילו. הוא ניסה לחטוף אותי? זה ממש מפחיד..

"זה ג'וני." פרי הציגה אותו בפני לאחר כמה שניות.

"חבר שלך?" שאלתי, והיא גיחכה.

"אחי הגדול." אמרה חי, וחייכתי מעט.

"אופס." גיחכתי, אך מיד אחרי זה הורדתי את החיוך.

"איפה את גרה? אנחנו נסיע אותך." ג'וני הציע.

"אוי, את תהיי לבד בבית, את תסתדרי?" פרי שאלה, והנהנתי.

"כן..כן..זה בסדר." אמרתי.

"את רוצה לישון אצלי?" פרי שאלה אותי, מחייכת מעט.

"אני לא רוצה שתהיי לבד בבית אחרי שקרה לך דבר כזה, אני דואגת לך." אמרה לי, והבטתי בה. כרגע בחושר לא ראו את הניצוץ בעיניים שבטוח היה לה כשהציע לי את ההצעה הזאת.

"אין לי בעיה. אני אוהבת לישון אצל חברות." חייכתי חצי חיוך, וגם היא חייכה.

"טוב, יהיה כיף. מבטיחה." אמרה לי.

..

הערב עם פרי היה ממש כיף. היא תרמה לי פיג'מה אחת שלה כדי שלא אצטרך ללכת עד לבית שלי ולחזור.

נחמד שיש מישהי שדואגת לי ככה, שאני לא אהיה לבד ודואגת שהכל בסדר איתי.

"זה אחד הסרטים המרגשים והעצובים שראיתי אי פעם." הודעתי כשנגמר הסרט 'היומן'.

"ראיתי אותו בערך 20 פעמים, זה הסרט האהוב עליי. " פרי אמרה לי, סוגרת את הטלוויזיה.

"אני יכולה לשאול אותך משהו?" פרי שאלה אותי, והבטתי בה , מהנהנת.

"למה אתן לא גרות עם ההורים שלכן?" היא שאלה אותי, ואני בהיתי בנקודה מסויימת בקיג, לאחר מכן מביטה למטה.

"אמ.." התחלתי לומר, "ההורים שלי מתו בתאונת דרכים." פרקתי, ולאחר מכן הבטתי בה, יודעת שעכשיו בטח הדמעות יתחילו לרדת.

פרי הביטה בי, קשובה, מופתעת מעט.

"אוי, אני.. לא ידעתי.." אמרה לי,מתקרבת אליי קצת על הספה. "אני ממש מצטערת בשבילך.."

"זה בסדר, זאת לא אשמתך." חייכתי חצי חיוך, הדמעות התחילו לרדת. פרי הרימה מבטי עם עצבעותייה כשהשפלתי אותו, וניגבה את דמעותיי.

"הכל בסדר." היא חיבקה אותי חזק כשהבכי שלי הפך להיות רציני יותר. התחבקנו במשך בערך דקה, זה באמת שיחרר אותי ועזר לי.

"תודה, פרי, את הראשונה שנפתחתי איתה ככה." אמרתי לה, מביטה בה, והיא חייכה אליי.

"הכל בשבילך." אמרה לי.

הטלפון שלי רטט, עוד שיחה מלוק.

"זה לוק? " שאלה אותי, והנהנתי.

"אני אדבר איתו עוד מעט." הודעתי, מתעלמת מהשיחה.

"מה הקטע שלכם באמת?" היא שאלה אותי, משנה תנוחה על הספה.

"אנחנו היינו חברים מאז גיל 14, שנתיים בקרוב." הסברתי לה.

"אני ממש אוהבת אותו, אבל הוא גר בחצי השני של העולם, זה לא יסתדר בנינו." הסברתי לה.

"תמיד אהבה זה היה דבר מסובך בעיניי." פרי אמרה לי. "אם אתם אוהבים אחד את השני, הגורל ימצא דרך להפגיש בניכם שוב."

"זה בדיוק מה שחשבתי. " אמרתי, מחייכת מהמחשבה.

"מה עם חיי האהבה שלך?" התעניינתי מעט, שואלת את פרי. היא גיחכה.

"בחיים לא היה לי חבר." היא סיפרה לי, ואני גיחכתי.

"יהיה לך בסופו של דבר, אל תדאגי." נתתי לה תקווה.

"ברור שיהיה לי, לכל סיר יש מכסה!" היא אמרה לי.

"אל תדאגי, את כל כך יפה, חכמה ונחמדה.." מצאתי את עצמי בוהה בה כשאני מוצאת את הפלוסים שבה, למרות שזה לא היה נראה שהיא הייתה צריכה עזרה כזאתי.

"את יודעת? גם את יפה, חכמה ונחמדה.. אני חושבת שאת צריכה להמשיך הלאה." ייעצה לי.

"אני המשכתי." אמרתי לה, והיא גיחכה.

"זה לא נראה ככה." פרי אמרה. "תוכיחי."

"איך אוכל להוכיח?" שאלתי אותה.

"תנשקי אותי."