רן ידע שהוא נמשך לבנים כבר מגיל צעיר, ואפשר לומר שהייתה לו את היציאה מהארון הכי טובה שיכולה להיות.
הוריו קיבלו אותו, אחיו קיבלו אותו ואפילו הנערים האכזריים שבבית ספרו קיבלו אותו ופרעו את שיערו הבהיר בשובבות בכל פעם שהיה עובר, זורקים לו הערות כמו "רק בזכותך אני אוהב גייז" או "אתה כל כך חמוד, מחכה שיהיה לך בן זוג" והוא חייך והנהן מצפה גם הוא בקוצר רוח לאחד שיכבוש את ליבו.
וכשהוא הכיר את אותו אחד, את הגבר החסון והיפה ההוא בבית הקפה שבו עבד, אפשר לומר שהוא היה הכי מאושר בעולם.
הגבר הזה כל כך אהב אותו והוא כל כך אהב את הגבר הזה.
הם בילו כל כך הרבה יחדיו- עושים אחד את השני הכי מאושרים שאפשר.
אמו של רן קיבלה את בן זוגו של בנה בחום ואהבה, ומידית אימצה אותו אל חיקה, אביו של רן היה כמו אביו של הגבר, ואחיו ואחיותיו נהפכו לחברים הכי טובים שלו.
הילדים בבית ספרו כל כך השתוקקו לפגוש בגבר- וכשפגשו אותו, דיברו איתו ועם רן על כל הדברים בעולם, והתרגשו בכל פעם שרן והגבר הפגינו חיבה אחד כלפי השני.
אך מה שקרה, באמת טלטל את החיים של כולם-לנצח.
👻
רן חזר מבית ספרו תשוש אך מאושר, שמח לראות שאהובו כבר מחכה לו בחדרו "היי בייבי..." הגבר מלמל בחיוך מאוהב "היי..." רן החזיר, ממהר לנשק בתקיפות את שפתיו של הגבר שכה אהב. הגבר השכיב את רן על מיטתו, מתנהג בו בעדינות יתרה.
הוא משך את חולצתו מגופו, נשאר חשוף למול עיניו הרעבות של רן (הערת הכותבת המשוגעת שלא מסוגלת להתאפק-רעבות לרצח מועחחחח), ורן עשה את אותו הדבר עם חולצתו. הם המשיכו לנשק אחד את גופו של השני לפני שרן הרגיש צריבה בעיניו, הוא שפשף את עיניו בכאב, צבען הירוק נהפך אדום ומורידיו צמחו סכינים דקים וחדים.
הוא הפך את המעמדות ואהובו השתנק "ר-רן הכל בסדר?" הוא גמגם מסתכל בפחד על המפלצת יפת התואר שממולו "עשיתי משהו לא בסדר?" הוא שאל, מלטף את לחיו הסמוקות של רן בפחד- גם שאהובו נראה כה מאיים- הוא לא היה מוכן לעזוב אותו "אל תעשה משהו שאתה תתחרט עליו..." הוא מלמל, מנסה לרכך את אהובו ולהשיב אותו אל המוטב. דמעות החלו לזלוג מעיניו של רן בעוד הוא נלחם ביצריו לא לפגוע באהובו.
הוא כיוון את הסכינים לצווארו שלו- מעדיף לפגוע בעצמו מאשר באהובו, אך אהובו מידית הרחיק אותם מצווארו "רן..." הוא יבב בפחד, רן הלך אל פינת החדר מכוון בשנית את הסכינים לצווארו אך אלו פשוט הטיחו אותו על הקרקע, מתנגדים לפעולה.
הוא לקח את חולצתו שהייתה מונחת על הרצפה וקשר את רגליו אל רגלי המיטה אך החולצה נפרמה בכל פעם מחדש.
הוא ניסה לכרות את ידיו בעזרת הסכינים שצומחים מורדיו אך החתכים התרפו מעצמם- כאילו ולא היו מעולם. הוא ניסה הכל אך כל נסיונותיו חרצו כישלון מוחלט.
רן בכה והתייפח בקולניות בעוד הוא מחזיק את אהובו צמוד לקיר ונאבק בפקודות שהמוח שלו עצמו שולח אל גפיו העליונות.
הגבר החסון התחיל להזיל דמעות מעיניו "בבקשה רן, תירגע..." הוא אמר מבין למסך דמעותיו, לפני שנישק את רן ברכות נושך את שפתיו הרכות וטועם את טעמן המלוח של הדמעות של שניהם.
ידיו של רן משו מעצמן, נטולות שליטה; הן החדירו את הסכין לליבו של אהובו, חוצות אותו בדיוק באמצע, וכפי שלב אהובו נחצה לשתיים- כך גם ליבו שלו.
צופה באהובו הגוסס כשהוא כורע ברך על הקרקע ומתחיל להתשעל דם בחוסר אונים מוחלט. "אני אוהב אותך, אבל באמת..." רן מלמל והתייפח, מנשק את צווארו החיוור של אהובו המת.
הצחוק שלו, הוא חדר אליו-לגמרי בטעות.
ועכשיו רן כבול בשלשלאותיו לנצח, בלי שום יכולת לברוח.
רן ברח אל ההרים- יבבות הכאב שלו לנצח משתלבות בצחוקה של סיארה, שי, מורגן, מילי ובצחוקו.
צרחות היאוש המחרידות וצלילי פעימות ליבו החצוי יהדהדו בכפרים מסביב- המנוחה עוד לא תשרור באנשי הכפר המסכנים הללו לעולם.
👻
הוא חזר מההרים, מסריח מהבושה, הוא הביט במים האדומים והשפיל מבטו "ניצחת, אני יודע!" הוא צרח "הילד ההוא, הוא האשם!" הוא המשיך כשההפסד מחלחל לתודעתו לאט, לאט "זו לא אשמתי!" הוא טילטל את ראשו, מתחיל לצחקק "ניצחת!" הוא פתח בצחוק מטורף, נחנק מעט מהצלילים שגרונו המחוספס הוציא "ואתה הפסדת." דמותו המשתקפת במים לחשה בצרידות לפני שנגסה בראשו בחוזקה כששניהם צוחקים יחדיו, נשאבים אל מעמקי השאול כשארבעה ורדים בצבעי שחור נשאבים ביחד איתם, וצחוקם משתלב עם צחוקו. וורד אחד, לבן, נשאב איתם ויבבותיו גוברות על הכל.
YOU ARE READING
מתים מצחוק || Die Laughing
Horrorכשמטורף משחק משחק חולני עם השתקפותו. תכירו את מילי, מורגן, שי וסיארה, הם השתתפו במשחק הזה. ויש גם את רן- אבל צחוקו חדר אליו בטעות. זהו מרחץ דמים מחריד- אבל זה משחק כל כך מענג. נמאס לכם מהפחדים? תנסו להתחסן.
