Luca Romano

פרק 6

נקודת המבט של בלה

אני כלואה פה כבר מי יודע כמה זמן, יכול להיות שאני פה שעתיים ויכול להיות שאני פה יומיים.  איבדתי את תחושת הזמן, הם כל הזמן נכנסים לתא שאני בו, הם מביטים בי ואז עושים מה שבא להם, לפעמים בועטים, לפעמים פשוט מדברים אליי כמו לחפץ. מקללים אותי.

האיש שחטף אותי לא היה לי מוכר, למעשה הוא היה עם מסכה ככה שלא ראיתי את פניו, אבל את קולו לא זיהיתי. אחרי בערך חצי שעה שאני סובלת את המכות שלו והקללות הוא התקשר למישהו, בהתחלה לא ידעתי למי עד ששמעתי את שמו של לוקה. והתקווה עלתה לי, אולי הוא יבוא להציל אותי? על מי אני עובדת? למה שהוא יסכן את חיו בשביל מישהי שהוא ראה שלוש פעמים. חשבתי לעצמי אבל אחרי כמה דקות של שיחה האיש בא אלי ואמר לי "דברי כבר כלבה אחת!" הוא הפחיד אותי ואז הוציא סכין וקירב אותה אליי, ניסיתי להילחם ולהדוף אותו מעליי אבל הוא דחף אותי לרצפה והסכין חדרה לרגל שלי, גורמת לי לצרוח בכאבים.

האיש צחק והלך משם אחרי שניתק את השיחה שלו. אני בכיתי שם עד שנרדמתי.

*בבוקר למחרת*    

התעוררתי לקול חבטה חזק ואז הרגשתי את לחי שורפת והבנתי שהאיש סטר לי, בחילה וסחרחורת תקפו אותי ולא יכולתי להתרכז "מה אתה רוצה ממני? לא עשיתי לך כלום!!" את סוף המשפט צעקתי עליו הוא הסתובב אלי לאט ואמר "את לא, אבל לוקה כן" לא הבנתי למה הוא מתכוון והוא כנראה שם לב לזה וגילגל את עיניו "הוא לקח ממני הכל!" האיש צעק ונתן לי אגרוף "אז אני לוקח אותך וכשהוא יבוא להציל אותך אני אהרוג אותו בעצמי" הוא אמר והתרחק ממני לאט "לוקה לא טיפש הוא לא יעשה את זה!" צעקתי עליו "לא, הוא לא, אבל הוא כועס, והכעס יעוור אותו" האיש אמר ויצא מהחדר.

נקודת המבט של לוקה

"האקר!!" צעקתי בכל כוחי והאקר יצא מהחדר הסמוך "כן בוס?" הוא שאל מפוחד "איפה היא?" שאלתי אותו כועס. אתמול לא הצלחנו למצוא אותה ואני לא ישנתי כל הלילה, רק שתיתי והרבצתי לחפצים דוממים. הייתי חייב להיפתר מהכעס אבל הוא רק גבר "ע-עדיין אין כלום, אי אפשר לאתר את מספר הטלפון" הוא אמר בקול רועד "לא אכפת לי! תעשה כל מה שאתה יכול אחרת אני אתקע לך כדור בין העיניים! אתה שומע אותי?!" צעקתי עליו והוא הנהן בפחד ונכנס לחדר שלו שוב. צעקתי ובעטתי בכיסא, התיישבתי עליו וקברתי את ראשי בידיי, אני חייב למצוא אותה. אני לא אתן לנערה חפה מפשע למות בגללי.

קמתי מהכיסא והאקר מהר נכנס לחדר בחזרה "קאפו, מצאתי!" הוא צעק עם חיוך על הפנים "זה היה פאולו" הוא אמר והלב שלי החסיר פעימה. זה לא יכול להיות, תמיד שנאתי אותו אבל לא ידעתי שהוא ירד כל כך נמוך. עכשיו הבנתי על מה הוא דיבר, הוא רוצה את המקום שלי האנשים שלי והכסף שלי, רק בגלל שאבא שלי קיבל את המקום על ידי אבא שלו ולא פאולו-אח שלו.כן פאולו הוא דוד שלי והוא תמיד קינא באבא שלי על זה שהוא קיבל את המאפיה ולא הוא, מאותו יום שאבא שלהם הכריז שלא פאולו יהיה הקאפו הוא שנא את אבא שלי.

בינתיים הוא לא עשה כלום אבל כשאבא שלי נרצח הוא היה שמח מידיי, וכשאני אמצא את מי שרצח אותו הבן אדם יסבול וכלום לא יעצור אותי.
"cazzo di inferno(fucking hell)" המשכתי באיטלקית
"קאפו יש לי מיקום"

נסעתי הכי מהר שאני יכול, רק רציתי להוציא אותה משם, ולהרוג את פאולו. מאחוריי, אלכסנדר ועוד לפחות חמישים אנשים שלי. נסענו בג'יפים שחורים. העיניים שלי היו פעורות מכעס והמפרקים שלי הלבינו על ההגה.

הגענו למין בניין נטוש כזה עם חלונות שבורים וסדקים בקירות והריח של האלכוהול נכנס לראותיי ומילא אותי בכעס מחדש. "זאת התוכנית" אמרתי "נכנסים והורגים את כולם חוץ מפאולו שאותו אני הורג, ואף אחד לא נוגע אפילו בבלה" אמרתי וכולם הנהנו בפחד.

נכנסנו לבניין כשאני בועט את הדלת ומחזיק את האקדח שלי קרוב אליי. אני רואה שלושה שומרים, אני יורה בשניים ובשלישי אלכסנדר יורה.
אנחנו ממשיכים לדלת אחרת ורואים עוד שומר, הוא יורה לכיווני ומפספס, אני מנצל את ההזדמנות ומכה בו עם תחתית האקדח שלי.
אני שומע מהחדר שעליו השומר שמר "דיי, תעזוב אותי!" זה הקול שלה, של בלה, היא בוכה והיא נשמעת בכאב רב "לא! לוקה ישלם! אני אקח לו אותך כמו שלקחתי את אבא שלו!" כאן איבדתי את השפיות שלי, הוא הרג אותו, זה היה הוא.

שברתי את הדלת וצעקתי, "בן זונה! זה היית אתה!" צעקתי והוא הסתכל עליי מופתע לשנייה ואז צחק "סוף סוף אתה מחבר את החלקים של הפאזל, מה תעשה עכשיו? תהרוג אותי? קדימה!" הוא אמר ואני לא יכולתי אפילו לתאר כמה כעסתי.

"לא, אני לא אהרוג אותך זה יהיה קל מידיי, אני אחזיק אותך במרתף ואענה אותך ואתעלל בך עד שתמות מוות איטי וכואב ואני אעמוד ליידך ויצחק" אמרתי ויריתי לו ברגל.

נשמעה ליידי צעקה וראיתי את בלה עם דמעות בעיניים, "ירית בו" היא אמרה בפחד. מיהרתי אליה וחיבקתי אותה, שומר עליה קרוב אליי ולא משחרר "אלוהים" לחשתי ככה שהיא בקושי תוכל לשמוע, אבל היא שמעה וחיבקה אותי בחזרה, היא בכתה על כתפי ואני הרמתי אותה אל ידיי ויצאתי מהחדר שם המתינו כל האנשים שלי.

"מה המצב אלכס?" שאלתי אותו "יש לנו שני פצועים ואין מתים" הוא אמר והינהנתי "קח את פאולו ושים אותו במרתף, מחר אני אבוא ואטפל בו" אמרתי ובאתי לצאת עד ששמעתי צעקה "לאאא! זה לא יגמר ככה" זה היה קולו של פאולו, כניראה שהוא חזר להכרה כי רק יריתי לו ברגל.
הוא הרים את האקדח שלו ואני מהר הסתובבתי שהכדור לא יפגע בבלה אלא בי, "לוקה!" שמעתי את צעקת של בלה. ראיתי את אלכסנדר יורה בפאולו, משם ראיתי רק שחור.

ה.כ- קאפו זה מנהיג או בוס באיטלקית וככה האנשים של לוקה קוראים לו.