נקודת המבט של לוקה
התעוררתי בבוקר עם הנגאובר. זוכר חלקים בודדים מהלילה הקודם. נהמתי כשהתיישבתי על המיטה וכאב הראש של היום למחרת הכה בי.
שפשפתי את פניי ופניתי למקלחת. הורדתי את הבוקסר שלי ופתחתי את ברז המים. אחרי כמה שניות נכנסתי והקור הכה בי. נתתי לו לשטוף מעלי את הלילה שאני לא כל כך גאה בו.
יצאתי מהמקלחת ועטפתי את חלק גופי התחתון במגבת ובאחרת פרעתי את שיערי עד שהתייבש מעט. צחצחתי את שיניי עד שהטעם המר של הלילה התחלף בטעם מנטה רענן.
לקחתי את המפתחות של המכונית וירדתי למטה.
באתי לצאת החוצה אבל אז שמעתי קול חלש ומתוק. כמו מלאך קורא לי מלמעלה "לוקה?" זאת הייתה בלה. שיט. הסתובבתי וראיתי אותה עומדת על המדרגה הכי גבוהה, לובשת פיג'מה קצרה ונראת יפיפיה כמו תמיד. היא מחזיקה בידיה את הכלב מאתמול בידיים. "לאן אתה הולך?" היא שאלה. אני צריך למצוא משהו לריב עליו. "שום מקום" אמרתי והמשכתי "ותעיפי את הכלב הזה מפה" הצבעתי על הכלב. "זה לא כלב זאת כלבה וקוראים לה לונה. אני לא מוציאה אותה, מייק הסכים לי לשמור עליה" היא אמרה ואני התעצבנתי "אני אהרוג אותו" אמרתי "לא אתה לו, הוא אמר לי לשאול אותך אם זה בסדר, זה אשמתי לא אשמתו" היא אמרה, היא לוקחת את האשמה. לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי, טורק את הדלת מאחוריי. אני צריך להתרחק מבלה וזה הולך לקרות.
נכנסתי למכונית והתקשרתי לאלכסנדראחרי ארבעה צלצולים הוא ענה. "מממ?" הוא נהם לטלפון. "בוא לוורהאוס בעוד חצי שעה. הולכים לרוסקו" כשאמרתי את שמו של רוסקו שמעתי קול חבטה כנראה שהוא נפל מהמיטה. "פאק" הוא אמר ואז התאושש והמשיך "מה רוסקו, אתה יודע שיש לו פאקינג צבא" הוא אמר "אני יודע אבל אני צריך להתרחק קצת ולהוציא עצבים" אמרתי והידקתי את אחיזתי בהגה בזמן שאני לוחץ על הגז ונוסע משם במהירות. "אחי זה רעיון רע" הוא אמר
"מזל שאתה לא מחליט" אמרתי ואחרי שתיקה קצרה הוא ענה "טוב, אני אבוא ושם כבר נדבר"
נכנסתי לוורהאוס וכולם ישר שתקו, אלכסנדר, דיימיאן וג'וליאן התקדמו לכיווני. "קאפו, אלכס סיפר לנו על שאתה רוצה ללכת לרוסקו" דיימיאן התחיל לומר "זה רעיון רע הם ממש חזקים וה-" קטעתי אותו "זה לא הפאקינג בחירה שלך, אני הבוס ואם אני אומר שהולכים לרוסקו זאת פאקינג פקודה!" צעקתי אליו "נכון, מצטער קאפו" הוא אמר והשפיל את ראשו בזמן שגילגלתי את עיני.
"ועכשיו הולכים לרוסקו" אמרתי והתקדמתי יותר לתוך הווארהאוס "כולם להקשיב!" צעקתי על האנשים שלי "בעוד חצי שעה כולם יוצאים לרוסקו ללא יוצא מן הכלל!" אמרתי "אנחנו יוצאים בג'יפים השחורים, למלא כל ג'יפ עד אפס מקום" המשכתי ועליתי למעלה לקומה השנייה, מוסר את אותם חדשות לאחרים.
כולם מחכים בעמדות שלהם, מקיפים את המקום. אנחנו המון אנשים, כמה מאות. מוכנים להוריד את כל האנשים של האויב. לרוסקו יש מורשת ארוכה עם המאפיה שלי. הוא התעסק עם האנשים שלי, הרג כמה ומכר הרבה מהבחורות שלי אחרי שחטף אותן. הרבה זמן תיכננו את הנקמה בו, אבל רציתי עכשיו להוריד אותו.
יש לי באוזניה את האקר שיגיד לי איפה מסתובבים השומרים שלו ואיזה מקומות פנויים.
"קאפו השטח פנוי אבל יש לו שומרים רבים בחלק המזרחי, אני מאמין ששם הם שומרים את כל הנשקים והסמים" האקר אמר לי באוזניה.
סימנתי עם ידי לאלכס שעמד כחמישים מטרים ממני, הוא הרים את ידו לכיוון השני כדי לסמן לאחרים.
רצתי ויריתי בשני שומרים שעמדו מול הדלת. הם נפלו לרצפה ואני בעטתי בדלת שנשברה ונפלה.
נכנסתי ואחרי נכנסו כעשרים אנשים. התכוננו לירות אבל לא היה שם אף אחד. מה? שאלתי את עצמי "השטח פנוי" אמרתי לאלכס שעמד מאחורי והמשכנו לכיוון החדרים האחרים. אבל כולם ריקים. "האקר מה קורה? אין פה אנשים" שאלתי אותו באוזניה. "אני לא יודע קאפו, אני רואה במצלמות דברים אחרים לגמרי ממה שאתה רואה" הוא אמר בבלבול. "אני שנייה מנסה לעשות משהו..." הוא המשיך ואחרי כמה דקות שאנחנו ממשיכים לחפש הוא אומר "אוקיי מסתבר שהם שמו במצלמות את הצילומים הישנים שיתנגנו בלופים. הם לא שם כבר... שבועיים וחצי" הוא אמר ואני בעטתי בקיר הקרוב. "מתפנים מפה! הם עזבו!" צעקתי לכולם וחזרנו למכוניות.
"חפש אותם" אמרתי האקר לפני שהורדתי את האוזניה מהאוזן שלי.
"קחו יום חופש, כולם חוץ מהבנות שבודקות את הכבישים" צעקתי וכולם הריעו. בן ניגש אליי "היי קאפו" הוא אמר "בן" אמרתי לו "כן, אני רציתי לדעת אם תוכל לתת לי כמה ימים לבלות עם המשפחה בגלל שאישתי ילדה לפני כמה ימים ואני רוצה לבלות איתה ועם הבת שלי קצת" הוא אמר ובהה קדימה, אין רגש על פניו "מזל טוב ואתה יכול לקחת חמישה ימים אבל זה מוריד לך מהמשכורת" אמרתי והוא הנהן "תודה בוס, ברור" הוא אמר באסירות תודה ויצא מהוורהאוס.
התיישבתי על כיסא לייד שולחן אקראי באנחה "וויסקי! דאבל!" צעקתי לברמן ששכחתי את שמו והוא הנהן והכין לי את מבוקשי.
לגמתי מהכוס הקרה ומיד אחרי זה אלכס התיישב לידי "לא הלכת?" שאלתי אותו "לא ידעתי שאתה מהבנות שבודקות את הכבישים" אמרתי וציחקקתי "חה חה חה מצחיק מאוד" הוא אמר והמשיך "בדיוק באתי לצאת ואז ראיתי אותך" הוא אמר ואני הנהנתי. "אלכס מה אני עושה?" שאלתי וקברתי את פני בין ידי "מה קרה אחי?" הוא שאל "אני מנסה להתרחק מבלה, היום בבוקר רבתי איתה בכוונה על משהו מטומטם. זה גם הדליק אותי וכל כך כעסתי עליה, בגלל זה רציתי ללכת לרוסקו"
"אתה צריך לחשוב, אם היא סתם עוד איזה בימבו שלך היא לא חשובה. אבל אם היא מצליחה לגעת, כמו שג'קי נג-" קמתי מיד למשמע השם שלה "על תגיד את השם הזה!" צעקתי עליו ותפסתי בחולצה שלו "לוקה! תירגע!" הוא צעק עלי ורק אז שמתי לב למה שאני עושה, הסתכלתי בביבי ועזבתי אותו כאילו נגעתי באש "אני מצטער" אמרתי והתישבתי בחזרה.
"היא לא כמוהם" אמרתי לבסוף "אז אולי היא חשובה מספיק שתשאיר אותה, תילחם עליה" הוא אמר לי "ומה אם היא כמוה? מה אם היא תעשה לי את אותו הדבר?" שאלתי וכיסיתי את פניי עם ידיי "אני פגשתי אותה והיא לא ככה, היא תמימה וטובת לב, אתה יודע את זה. ואולי כדאי שתיתן קצת אמון, מי יודע מה יקרה" הוא אמר "ובדיוק בגלל זה אני לא יכול לעשות לה את זה" אמרתי והרמתי את ראשי "אני לא יכול להכניס אותה לחיים שלי. לחיים של מי שהרג את ההורים שלה"
YOU ARE READING
Luca Romano
Storie d'amoreההורים של בלה סטיוארט נרצחו כשהייתה רק בת 6, לאחר מכן היא חיה מספר חודשים ברחוב עד שהמשטרה מצאה ולקחה אותה. הבית המאמץ ששובץ לה היה נהדר, הורים שטיפלו בה והנתנו לה קורת גג. עד שהכל השתנה, החיים שלה נהפכו לגיהנום על פני האדמה. לוקה רומנו, מנהיג המאפי...
