פרק 40

7.6K 218 48
                                    


נקודת המבט של בלה

שמש מטומטמת, נכנסת לי לעיניים ומפריעה לי לישון. למה לא סגרתי את התריסים אתמול בלילה?

הסתובבתי על בטני וקברתי את ראשי בכרית שניה לפני שהשעון שלי צלצל.

נהמתי וכיביתי אותו, אני חוזרת היום לבית הספר אז כדאי מאוד שאקום כי בעוד חצי שעה לוקה לוקח אותי.

קמתי מהמיטה ודידתי לשירותים. עשיתי את הארגונים הקבועים ולבשתי ג'ינס קצר עם חולצה לבנה קצרה. נעלתי נעלים לבנות, יצאתי וליטפתי את ראשה של לונה ששכבה על המיטה. לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה.

העפתי מבט בשעון שעל מפרק ידי ונשארו לי עשר דקות. מילאתי את צלחת האוכל של לונה והכנתי לי סנדוויץ. הכנסתי אותו לשקית ושמתי בתיק שלי.

אחר כך יצאתי מהבית והתיישבתי על המרפסת מחכה ללוקה שיבוא. אחרי דקות אחדות מכונית הספורט שלו עצרה מולי והוא יצא מהאוטו, לבוש בגופיה לבנה וג'ינס ארוך ושחור. משקפיי השמש שלו על עיניו והוא מעביר את ידו בשיערו השחור שנופל על מצחו.

הוא מתקדם לכיווני ומחייך כשאני קמה אליו ומחבקת אותו. הוא נושק לשפתיי "בוקר טוב יפה" הוא אמר לי והוליך אותי למכונית כשידו על גבי התחתון "בוקר טוב לוקי" אמרתי ונכנסתי למכונית אחרי שפתח לי את הדלת.

הוא נכנס למושב ליידי והחל בנסיעה. "וויליאם ומייסון מתנהגים יפה בבית הספר נסיכה?" הוא שאל אותי בזמן שיד אחת על ההגה ויד אחת על יריכי משרטטת עיגולים עליה. "כן, הם שומרחם עליי ומעניקים לי חברה" אמרתי והנחתי את ידי על שלו שעדיין על יריכי.

"איך המאפיה? בטח היא התפרקה אחרי מה שקרה" שאלתי, מודאגת ומתעניינת. הוא העיף בי מבט מהיר "המאפיה מסתדרת. באמת היה קצת מבולגן כשחזרתי אבל אנחנו שוב על הרגליים" הוא אמר והחנה את המכונית בחניית הבית ספר כשהגענו.

הוא יצא מהמכונית ופתח לי את הדלת. הוא תפס את מותניי ונשען על האוטו. משעין אותי עליו, ידי מסביב צווארו ומצחנו נוגעים. "אני אתגעגע אליך" הוא אמר לי בשעשוע וחייכתי. "גם אני אתגעגע אליך אבל אני לא רוצה לאחר לשיעור" אמרתי בגיחוך.

הוא נהם והצמיד את שפתינו. עינינו פתוחות לחריצים קטנים ככה שאני יכולה לראות את הצבע האהוב עליי שמרגיע אותי מציץ מבין עפעפ. "אני אוהבת אותך" אמרתי לו "אני אוהב אותך אותך פרינצ'יפסה" הוא אמר ונישק את מיצחי.

נכנסתי לכיתה אמה וקארה קפצו עליי בחיבוק מוחץ, אמה בכלל לא אמורה להיות פה. "איפה היית?!" אמה שאלה בטירוף "לוקה לא ענה! ואת לא ענית!" קארה המשיכה אותה "א-אוויר" התחחנתי והן שיחררו אותי.

"אני אספר הכל בהפסקה, מבטיחה" אמרתי והן הנהנו למרות שראיתי שזה לא מוצא חן בעיניהן ושהן מתות לדעת מה קרה לי.

Luca RomanoWhere stories live. Discover now