שמעתי את זה!!
והוא יתקרב כאילו הוא לא שמע את אמיר מתקרב!
"לין! ברק!! ארוחת צהריים מהר לפני שאנחנו יוצאים להלוויה"
הוא נעצר ולקחתי נשימה עמוקה הייתי כבר צמודה לקיר, מה זה היה?!
הוא התחיל לצחוק "לקחת את זה קשה? חח את בת דודה שלי למה את חושבת ככה? סתם רציתי לצחוק איתך ולשמח אותך" היית לי הקלה פנימית שזו היית הכוונה ולא יותר מזה.. שלא יצאתי מגעילה שחשבה על שטות ומה שחשבתי אמיתי.
ירדנו במדרגות לקומת קרקע, ראיתי על השולחן סושי! סושי?! אני באבל לפני הלוויה של ההורים שלי ואתה מביא לי סושי?!
הוא הזמין לי 16.. הוא כל כך מכיר אותי שהוא גם צדק במה אני אוהב בסושי?
בזמן שלקחתי את הראשון ברק הסתכל עליי, בחן אותי, זה התחיל להלחיץ אז הייתי מנסה כמה שפחות לבלוט..
"אפשר קצת סויה?" הוא שאל אותי..
"קח, למרות שיש עוד בשקית" אמרתי בחשדנות, "חח כל כך רואים שאת לא מכירה אותי, תמיד שאני אוכל סושי אני אוהב להשאיר סויה אחד כי אבא תמיד מזמין לי עוד 16 גם לערב.. אז ככה שישאר לי סויה ואם אני אשאיר את זה על השולחן אני אפתח את זה וגם את זה אסיים ולערב לא יהיה לי" הופתעתי מזה.. כאילו וואט דה פאק!
הוא בדיוק כמוני!! גם אני הייתי עושה את זה!
למרות שאבא תמיד היה כועס עליי למה אני לא מוכנה שנקנה סויה לבית ואני "שומרת רטבים".
"בדיוק כמוני! אני בשוק!" ואז אמרנו יחד "סויה מהחנות שונה למהסויה במסעדה" הייתי בשוק זה המשפט שלי! אבל זה טמטום שלי כי אין כזה דבר סויה של מסעדה אמיר היה בשוק הוא אמר "סויה זה סויה! מה זה חנות ומסעדה?"
"אוי נו אתה לא תבין, מבוגרים" התחלנו לצחוק אני וברק אחרי המשפט שברק אמר..
"רק חצי שעה פה וכבר מרד עם ברק?" אמיר התחיל לצחוק, ראיתי את הניצוץ בעיניים שהוא שמח שהקשר ביני לבין ברק נפתח, יש לנו בשותף..
סיימנו לאכול וכמו תמיד הייתי חייבת להשלים במקרר את הסויה שלי שתיהיה קרה כזאת לערב ואת הסויה של ברק כי גם הוא כמוני!
פתאום שמעתי צפצוף וראיתי את אמיר שם את הג'קט של החליפה "יאלה, מרדנים שלי, הגיע הזמן"
נשמתי נשימה עמוקה פתאום קלטתי למה אני פה בתכלס, אני הולכת לקבור את ההורים שלי!
משהו בתחביר של המשפט לא מסתדר לי!
איך זה אפשרי?!
עמדתי ליד המקרר העיניים שלי התמלאו דמעות בשנייה, ברק רץ אליי ואמר לי באוזן "אני אהיה איתך כל היום ולאורך כל הדרך, בואי תביאי לי את היד, תבכי עליי מיצידי כל הזמן!"
הוא החזיק לי ביד, לקח לי אותה וקלט שקשה לי לזוז, הוא חיבק אותי חיבוק חזק כל כך! והתחיל לבכות "בבקשה תסמכי עליי! סוף סוף יש בן אדם במשפחה שאני מכיר טוב! נכון שלא מספיק אבל מכיר, בבקשה תני לי את היד שלך ובואי ניתן לדודה שלי ולאבא שלך את הכבוד האחרון שמגיע להם"
אספתי את הדמעות והוא איתי, יצאנו יחד לכיוון האוטו, מכונית שחורה מסוג מרצדס ג'יפ..
בכל הנסיעה שמתי את הראש על הכתף שלו, נרדמתי.. שקעתי לחלום.. ראיתי אותם!
הם באוטו!! תצילו אותם! נו! הם מדממים! אתם עוד יכולים!
בחלום הוא היה שם! הרוצח!!!
YOU ARE READING
דמעות של דם
Romanceאל תתקרבי אליו! הוא שלי! טוב נו, אולי לא בדיוק שלי.. זה אסור.. אבל מי קבע?! אתם לא תקבעו לי! ובטח לא את! את הרסת אותו! הוא לא אותו אחד, למרות שלא הכרתי אותו עדיין!
