"הוא ישלם על זה, באמת, בבקשה תחזרי לישון זה כבר לילה שלישי שאת לא יושנת מספיק" שוב הוא אמר. " אני לא מצליחה, באמת שלא, אתה יודע שאתה אני מקשיבה לך!" אמרתי תוך כדי בכי. "אני כל הזמן חושבת על הבן זונה הזה, מה מה הוא חשב לעצמו לעלות על הכביש שיכור?!" צעקתי בכל הכוח. "את זוכרת שהיית קטנה? הלכנו לחוות הסוסים ורצית להעלות על הסוס הכי גדול? ואנחנו אמרנו לך, אי אפשר את סך הכל בת 5, את רצית, את התעקשת אבל יותר מזה את היית ילדה קטנה, לא חשבת! ככה גם הוא! הוא היה שיכור, חסר שיקול דעת, לא היה איתו אף אחד שימנע ממנו לעלות לשם!" "אבל אבא!! זה אתם!" ואז התעוררתי, התנשפתי כל כך מהר, כאילו ראיתי מת! טוב בעצם זה נחשב כמו מת..כאילו זה חלום.. "מה קרה!?" ברק קץ במהירות מהחדר שלי לשלו כי לא היה לי נעים כבר שכל לילה הוא מתעורר ביחד עם הסיוטים שלי. אני לא מבינה, איך הוא שמע את זה? עכשיו יש פה מוניטור ישיר לחדר שלו? הוא נשאר ער? "אני..בסדר..חלמתי.." אמרתי בצורה נבוכה. "שלהב, חשבתי שקרה כבר משהו, צעקת אבא!"הוא אמר בלחץ ואני הרגשתי כל כך נבוכה. "תוכל ..אולי..לישון לידי?" בלי הרבה מילים הוא נכנס למיטה, אני אוהבת לחבק לו את היד, זה מרגיע אותי. היד שלו מזכירה לי שאבא היה לוקח אותי לרכבות הרים, מכריח אותי לעלות שלא יהיה לי פחד גבהים והייתי כל הנסיעה מחבקת לו את הזרוע עד שבגיל 9 וחצי פתאום הפסקתי והוא היה צוחק על זה שאני גודלת לו ואין לו יותר במה לעזור לי לנצח את הפחד. עד שהוא לקח אותי לרכבת הרים ביורודיסני ששם בגיל 12 וחצי החזקתי לו שוב את הזרוע והוא אמר שאני עדיין אותה פחדנית שלו, הוא אהב לצחוק איתי.. ריח חזק שלל ציפס העיר אותי, שתיתי את הכוס מים שלי, פתחתי את הטלפון וראיתי את השעה 11:00 בבוקר. סירקתי את השיער ועשיתי חצי קוקו, ירדתי לכיוון הסלון שמחובר למטבח ואת מי אני רואה?! ברק ועוד חבר שלו אני מניחה מצטלמים בטלפון שלי, פתאום התחלתי לצחוק, הם ניסו לחקות בנות מצלמות, ברק היה בתמונת טווארק ושפתיים בחוץ. רציתי להפתיע אותם התגנבתי בשקט מול הטלפון שיראו אותי גם והם קצפו שניהם וברק שם את הטלפון מאחורי הגב וחייך חיוך שדוני, צחקתי פתאום. פתאום חבר שלו הסתובב, פתאום התייבשנו שנינו וקפאנו "לא אמרת שהיא כל כך יפה" תוך כדי חיוך הוא אמר את זה. "אור, נעים להכיר, אני חבר של המלך טווארקין כמו שאת רואה" פתאום הסמקתי, מהמשפט הקודם שלאחר שנייה הגיעה ההכרות הזאת. "חביבי, זה כל גנים תראה איזה מושלם אני אז היא עוד יותר משנה לשנה כל ילד שמצטרף למשפחה יהיה יותר יפה, זאת באה חצי שנה אחריי היא מושלמת וחצי! "אני לא מבינה אתם במלחמה של מי המשפט היותר מטומטם? כי שניכם ניצחתם!" רציתי לצחוק איתם קצת, אז הוספתי ב "קוראים לי שלהב" ואני חושבת שמגיע לי ציפס והרבה, אלה אם כן אתם רוצים שאני אשתמש בתירוצים של בנות שהן עצבניות "אני במחזור"? "דאממממ, אני אוהב את הבחורה הזאת! אני מעדיף אותך על המלך טווארק הזה" הוא ארמ בזמן שעשיתי דאב ולקחתי ממנו את הציפס מהיד. אחרי כל מה שהיה בנינו?! יש לנו בית, ילדים רצינו להרחיב את המשפחה גם לכלב! "ברק ניסה לזרוק משפטים מצחיקים ולא מבין עם מי יש לו עסק ואני נתתי לו בפול גז! "פה אני חשדתי, ברקי בא לך לספר לנו משהו? בטוח שאתה בקטע של בנות?"צחקתי כל כך חזק. פתאום משום מקום הייתי הפוכה, אור הרים אותיעל הכתף כל הגוף שלי היה על הכתף שלו, "יאלה ביי גבר אני לוקח אותה איתי תמצא מישהי אחרת שתיהיה בת דודה שלך!" וברק עונה לו "אפילו לא נלחמת! איזו כפוית טובה קטנה", צחקנו כולנו. יצאנו מהבית שאני עליו, "הכל טוב מאמי? נוח לך?" הוא שאל "אני מוכנה כל יום שבמקום ללכת על הרגליים שלי אז אתה תסחוב אותי בתנאי שיש הפסקות ציפס שלא תגיד שאני לא דואגת לאכיל אותך, צחקנו תוך כאי שאנחנו נכנסים לבית ירדתי ממנו כל כך מהר ואז קפצתי על ברק, אותך אני תמיד אוהב! הוא חיבק אותי ועשה "נהנהנהבננההה" לאור. "חיבוק קבוצתי" אמרתי "יאלה לאכול!" "ברק אנחנו מביאים אותה למסיבת בריכה של לירון" פתאום ברק הפסיק לאכול והלחיץ אותי. "אני לא יודע אם כדי.. שהיא תלך.. שון שם..." הוא אמר בהיסוס. "נראה אותו חושב שהיא אחת הידידות שלו" הוא קם מהכיסא וכמעט העיף את הצלחת. "לא..הוא יחמם אותנו שם על שובל.." פתאום שניהם נרגעו והבינו שהם בעצמם לא רוצים ללכת.. "מי זו שובל?! דברו! מי זאת?" הם התחילו קצת להילחץ... "דברו!"
YOU ARE READING
דמעות של דם
Romansאל תתקרבי אליו! הוא שלי! טוב נו, אולי לא בדיוק שלי.. זה אסור.. אבל מי קבע?! אתם לא תקבעו לי! ובטח לא את! את הרסת אותו! הוא לא אותו אחד, למרות שלא הכרתי אותו עדיין!
