forbidden love/(Vkook)

פרק 16

אדום קים ישב ליד הגברת החדשה, המשרתת שאותות הזיקנה כבר נראו בה לא מעט עמדה מאחורי הדלת הפתוחה למחצה והביטה בזוג שישב בפנים, היא הייתה מרוצה שאדון קים מצא לעצמו אהבה חדשה, היא הביטה בחיוכו השופע של אביו של טאהיונג וניסתה להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה שהוא חייך חיוך כזה רחב, חיוך כזה אמיתי, והמיקרה האחרון שעלה בראשה שבו היא ראתה את אדון קים מחייך בכזאת צורה היתה פעם, בזמנים ישנים, זמנים שבבית הגדול והאפור נאסר ללא מילים לדבר עליהם, זמנים יפים וכואבים כאחת, הזמנים שבהם הגברת הראשונה הייתה עוד בחיים, המשרתת יכלה עדיין  ליראות את חיוכה העדין של הגברת ולישמוע את קולה היפה והצלול מברך אותה בבוקר טוב בכל בוקר כשניכנסה להעיר את הגברת ולעזור לה להתארגן, דימעה היתגלגלה במורד לחייה של המשרתת הזקנה, אך הזיכרונות, הזיכרונות הכואבים לא הירפו ממנה, היא ניזכרה כיצד הגברת היתה יורדת במדרגות ושימלתה מישתרכת אחריה כמו שובל, היא ניזכרה כיצד הגברת היתה מסתובבת בטירה ומברכת כל אחד ואחד ושואלת לשלומו, לא שינה לה מאיזה מעמד אתה או מה תפקידך בטירה הענקית הזו, היא ניזכרה איך הגברת נהנתה לשבת בגינה וליצפות בשמש, היא ניזכרה כיצד חיוך אחד מפניה של הגברת יכל להביא את אור השמש לפניו של כל אדם ואדם, הזיכרונות עלו בה מציפים את עינייה בדמעות, בשבילה, בשביל המשרתת הזקנה, הגברת הראשונה היתה כמו מלכה, היא העריצה את הגברת שתמכה בה בזמנים הקשים של חייה, ועדיין זכרה את מילותיה האחרונות שאמרה לה על סף חייה, היא זכרה איך הגברת שכבה במיטתה לבושה בשימלה לבנה עורה חיוור עינה חצי עצומות וקולה החלוש לוחש, כימעט מיתחנן, היא בקשה ממנה לידאוג לבנה, לטפל טוב בנסיך הקטן  והאהוב שלה, הוא אומנם היה רק בן עשר אבל הבין הכל, הקטן עמד ליד מיטתה של אמו וניסה בכל כוחו לעשות את מה שקרא בספר הישן שאמו נתנה לו ליום הולדתו הקודם, ובו סופר על ילד שמרוב אהבתו לאמו הוא לקח את כאביה, הקטן עמד ליד מיטתה של האם הושיט את ידיו והיתרכז, ניסה בכל כוחו לקחת את כאביה של אמו, ניסה בכל כוחו בעוד דמעות גדולות מיתגלגלות על לחייו, המשרתת היתיישבה על הכסא מנסה להיתנער מהזיכרונות הכואבים שאפפו אותה, היא הביטה שוב בזוג שיושב בחדר וחייכה לעצמה מבעד לדמעות, האמת שהיא דיי חיבבה את הגברת החדשה, היא הייתה עדינה וטובה והזכירה לה במעט את הגברת הראשונה, אך ידעה שהיא לעולם לא תחליף אותה, טאהיונג הקטן לעולם לא יתן לזה לקרות, "טאהיונג"  המשרתת קפצה ממקומה בבהלה, הוא לא יכול ליראות את אביו והגברת יושבים יחד, זה יותר מדי יכאב, זה יותר מדי בשביל ילד עדין כמו טאהיונג שאומנם היה כבר בן 17 אך בשבילה הוא תמיד יהיה הילד הקטן בן העשר שאיבד את אמו. טאהיונג פסע בדרכו חזרה הבייתה ידו מוחזקת חזק בידיו של ג'ונקוק, שניהם שתקו אך שניהם ידעו היטב על מה השני חושב, האחד חושב על כופו הדין של טאהיונג מיתפתל מעונג ןקולו גונח למרחקים כשאברו נימצא עמוק בתוח פיו של השני, והשני רק חושב איך הוא היתנעג באותו הבוקר, על לשונו של שחור השיער על עירו ועל מגע שפתיו על שלו, על פיו האיתן נימד בחוזקה לאיברו ומביא אותו לעונג שטאהיונג לא יוכל לתאר, ושניהם היו עסוקים בלחשוב איך הפריעו לשניהם הסדרנים שהופיעו בדלת מודעים שזה זמן פינוי החדרים, גונקוק הביט באהובו וחייך אליו טאהיונג החזיר לו חיוך חושף שיניים שגרם לג'ונקוק להגדיל את חיוכו הוא חיבק את אהובו ופנה לגוכן הגלידה הקטן שעמד ליד, המוכר הביט בזוג בעיניים מוזרות וטאהיונג יכל להודות שהצורה שבה האיש הסתכל על ידו התכובה עמוק בתוך ידו של ג'ונקוק גרם לו לפחד מה, שחור השיער בחר בדקדקנות את נגלידה והורה למוכר לשים כחמישה כדורים על הגביע המוכר הביט בו בפליאה אך הכין את הגביע הענק בשתיקה שחור השיער שילם למוכר והגיש את הגלידה לטאהיונג ושניהם מיהרו להיתרחק משם "למה כזה גדול?" שאל טאהיונג בפלאת מה אך באושר שלא יכל להסתיר "לא רוצה?" שאל שחור השיער "רוצה רוצה" צעק הבלונדיני באושר והחל ללקק את הגלידה מכל כיווניה ג'ונקוק חייך לעברו ואז הוסיף "חוץ מזה אתה צריך לאכול עכשיו הרבה כדי להיתחזק אחרי כמות הפעמים שגמרת בבוקר" וציחקק טאהיונג נחנק לשניה והישתעל שיעול ארוך "אני עוד אגרום לך ליגמור יותר פעמים" אמר הבלונדיני בתשובה לשחור השיער וחייך "אני מחכה בקוצר רוח" ציחקק שחור השיער טאהיונג הביט בו וציחקק"הגענו" הוא אמר "אני יכנס לבית ואתארגן וניפגש בבית הספר" הוא הוסיף והצמיד נשיקה לשפתיו של שחור השיער שלור השיער הנהן והצמיד נשיקה עמוקה יותר לשפתיו של טאהיונג הוא חייך לעברו "רק תמהר קשה לי להיות הרבה זמן בילעדייך" טאהיונג חייך באושר למשמע מילים אלו מפיו של ג'ונקוק ופנה לכיוון ביתו וכך גלידה בידו האחת חיוך ענק מרוח על פניו בגדיו מרושלים ועיניו נוצצות ניגש טאהיונג ליפתוח את דלת ביתו ללא ידיעה שברגע שיפתח אותו הוא יפתח גם דלת חזרה לעברו הכאוב.