התמונה מתטשטשת לנגד עיניי ובמקומה צורות סגולות משייטות מולי, כמו מנורת לבה ישנה שהצבע האדום בתוכה נע בתנועה מהפנטת.
"אולי נצא מחר לטייל בין החנויות?" אני שומע את אימא שלי אומרת ברוסית בראשי, "אם כבר אנחנו כאן," היא מוסיפה. איפה הם? ולמה שהיא תחשוב ללכת לטייל אם היא חטופה?
השיחה גולשת אל מצבם הכספי, ואני נזכר שטרם סיפרתי להם שדימה דאג להעביר לחשבון שלי את הסכום שנעלם להם.
"מה אתה שומע?" קולה של אופק חודר לתוך הטראנס שלי.
"שום דבר כמעט, הם מדברים על המצב הכלכלי. שיחה סטנדרטית. אימא שלי לא נשמעת לחוצה," אני מסביר לסופרבייב מבלי להתנתק מהתמונה.
"תנסה לראות דרך העיניים שלה היכן הם נמצאים." היא מכוונת אותי.
"אני לא יודע לעשות את זה." הפאניקה גואה בי ככל שהזמן עובר, ואני מתקשה להאמין שהמילים שאני שומע בראשי הן אכן הקול של אימא שלי ולא משהו שאני מדמיין לעצמי.
"הכל בסופו של דבר מושתת על התדרים," סופרבייב מסבירה לי בקול רך, "אם הצלחת להתחבר לתדר שמועבר באמצעות עצב השמיעה שלה, ולתדר שאחראי על הפרשנות של מה ששמעה, תוכל באותה הדרך להתחבר לתדר של עצבי הראיה."
אני מתאמץ להביט לתוך התמונה אבל דבר לא קורה.
"אני לא מצליח," אני אומר בייאוש אך לא מפסיק לנסות.
"אתה חייב להצליח, אתה הנבחר!" אופק קובעת.
כרגע אני רק הבן של ההורים שלי, וכל מה שאני רוצה לעשות זה להביא אותם למקום בטוח.
התמונה המטושטשת והצבעים המלטפים אותה מבלבלים אותי. אני עוצם את העיניים, ומנסה לדמיין את עצמי מוציא שקע חשמלי ומחבר אותו לתקע בעל תדר אחר. תמונה מופיעה מולי.
"מה אתה רואה?" אופק מתערבת.
"אני רואה את אבא שלי, אבל זאת כאילו גרסה צעירה יותר שלו."
אופק צוחקת קלות, "ככה אימא שלך רואה אותו. אתה מביט על הדמות שלו מתוך פרשנות של אישה מאוהבת. אף אחד מאיתנו לא רואה את הדברים באותה הדרך. מה עוד אתה רואה? איפה הם?"
"אני רואה רק את הפנים שלו, מסביבו הכל מטושטש, ועכשיו אני גם לא שומע כלום. זה לא מקדם אותנו."
"פשוט תשנה מיקוד. המח שלנו מפרש את מה שהכי חשוב לו לאותו רגע, אבל הוא מצליח לקלוט את הכל. תנסה להתבונן במה שיש מאחוריו, עד שהטשטוש יעלם."
אני עושה כפי שהיא ציינה ואכן התמונה מאחורי אבא שלי מתחילה לקבל פרספקטיבה כאילו צייר יושב כרגע בראשי ומצייר את הרקע מול עיניי.
"אני רואה מיטה זוגית לבנה מצד ימין, מאחורי אבא שלי יש חלון גדול שמתוכו יש כנראה השתקפות של ים, ומשמאל יש שידה וטלוויזיה. זה נראה כמו... חדר בבית מלון?" אני מופתע שאמיר לקח את ההורים שלי למקום כזה.
YOU ARE READING
התמונה/ selfie
Paranormalכשנתן שלח את התמונה שלו באפליקציית היכרויות הוא לא ציפה שהבחורה שיכיר תכניס אותו לתוך עולם אחר. בדרכו החוצה הוא נאלץ לקבל את היעוד החדש שלו, לגלות את כוחותיו ולהבין מה היא אהבה ומה היא נאמנות. התמונה הוא סיפור מתח אירוטי בעל אלמנטים על טבעיים.
