"נבחר הגענו." ויקה מנערת את הכתף שלי בעדינות.
אני יוצא מהראש של אריאל וחוזר לכאן ועכשיו. הראש שלי מעורפל כאילו עישנתי עכשיו ארבע ג'וינטים ברצף. המחשבות שלי... הן מפוזרות לכל עבר...
"נבחר, אתה בסדר?" שואלת אותי ויקה ומלטפת את הזרוע שלי. "אף פעם לא ראיתי אדם שמצליח להיות מחובר למישהי במשך שלוש שעות ברצף." היא אומרת. לוקח לי נצח להבין את מה שהיא אמרה לי. שלוש שעות? הייתי בראשה של אריאל במשך שלוש שעות?
"אני חייב להתחבר שוב..." אני ממלמל ומרים את הטלפון שלי, אבל שדה הראיה שלי כל כך מטושטש שאני לא מצליח להתפקס על העיניים של הזיקית.
"אנחנו כבר כאן," ויקה לוקחת את הטלפון שלי מבין ידיי, ואני לא מצליח להתנגד לה. הידיים שלי רועדות ונופלות לצדי גופי. "אתה חייב לנוח." היא אומרת לי והעיניים שלי נסגרות מעצמן.
"לא... אני לא יכול... אם אמיר יגלה..."
"הוא לא יגלה," ויקה מרגיעה אותי בקולה המרדים ואני מרגיש איך קורי השינה מכסים אותי. אני חייב להלחם בהם. אני פוקח את העיניים בכוח ומנסה לארגן את המחשבות שלי.
"אבל אריאל..." אני מצליח לומר. אני לא סומך עליה.... אם אמשיך להיות בראש שלה... אמיר לא יצליח לחדור... הוא לא יגלה את מקום המסתור... המחשבה הזאת מצליחה להעיר אותי.
"אין לנו מה לפחד יותר מאריאל." ויקה מלטפת את הפנים שלי והמגע שלה עוזר לי לחזור למציאות. אט אט אני מתחיל להרגיש את גופי. הצוואר שלי תפוס, הגב כואב והידיים כבדות כאילו הרמתי עכשיו מאה קילו.
"הכלבה הזאת... היא תבגוד בנו.... אמיר...." אני עדיין לא מצליח לנסח משפט ברור.
"נבחר, תסתכל עליי." ויקה מסובבת את פניי עד שדמותה המעורפלת מופיע מולי. "אין לך מה לפחד יותר מאריאל. הקוסם לא סובל בוגדים, וכרגע אריאל בגדה בו וגרמה לו לרצוח את החבר הכי טוב שלו. היא לא תגלה לו היכן היא נמצאת." ויקה בטוחה בעצמה. אבל אני לא בטוח בכלום. גם לא בעצמי כרגע.
"בוא... בוא תכנס פנימה. תראה שצ'י וההורים שלך בסדר, אתה תרגיש יותר טוב אחריי," היא מבטיחה לי ויוצאת מהרכב.
העיניים שלי נעצמות ואני לא מצליח להלחם יותר בחשכה שיורד על עיניי כמו תריס חשמלי.
"נבחר..." ויקה שוב מנערת אותי. אני פוקח את עיניי, דמותה מתכופפת אלי מבעד לדלת הרכב הפתוחה. "בוא... תנוח בפנים... זה לא בטוח כאן... צריך לעשות הגנות...." אני שומע חצאי משפטים ומאפשר לה למשוך אותי החוצה.
ויקה תומכת בי בעודנו נכנסים דרך השער אל הבית של הארוס של אופק. בפעם האחרונה שיצאתי מכאן, אופק נטשה אותי וטרקה את הדלת אחריה. הזיכרון על מה שהיא עשתה לאחר מכן מעיר את גופי מחדש והמחשבות שלי מתחילות להתחדד. היא נכנסה בעיניים פקוחות ללוע האריה במטרה להציל את ההורים שלי. גיבורת על.
YOU ARE READING
התמונה/ selfie
Paranormalכשנתן שלח את התמונה שלו באפליקציית היכרויות הוא לא ציפה שהבחורה שיכיר תכניס אותו לתוך עולם אחר. בדרכו החוצה הוא נאלץ לקבל את היעוד החדש שלו, לגלות את כוחותיו ולהבין מה היא אהבה ומה היא נאמנות. התמונה הוא סיפור מתח אירוטי בעל אלמנטים על טבעיים.
