something beautiful-מוקפא

פרק 4

קמתי בבוקר, מחייכת חיוך גדול.
אין כמו לקום בחמש בבוקר לצלילי הנביחות של הכלבה העצבנית שלך שרוטנת לעברך על כך שבימים האחרונים לא הקפדת לקחת אותה לטיול. מוזיקה לנשמה.

זרקתי בעצבנות כרית אל עבר הרצפה מנסה להשתיק את הנביחות האלו במוחי.
הבטתי שעון, השעה שש, קמתי מאוחר מהרגיל.
יצאתי מחדרי מתקדמת אל עבר המטבח כדי לקחת לי כוס מים כשעל גופי מונחת פיג'מה קצרצרה, שיערי נאסף לפקעת מרושלת ופרצופי הישנוני בקושי קלט לאן אני צועדת.

צרחה נפלטה מפי למראה ג'סטין העומד במטבחי ומכין לעצמו משהו שנראה כמו קפה. הולי פאקינג שיט. שכחתי שהוא פה.
הוא עמד במטבח במה שנראה כמו הפיג'מה שלו, טרנינג פשוט. רק טרנינג.
שיערו הבלונדיני שטני היה פרוע במקצת, בצורה מושלמת.
מיהרתי לרוץ במבוכה אל חדרי במטרה לנסות לתקן את הפדיחות שיצרתי לעצמי- להופיע מולו בפיג'מה קצרצרה ושיער "מסודר" – אחד, לצרוח מולו כמו מפגרת- שתיים.
כנראה שבנוסף להיותי מלכת הטאקט אני גם מלכת ה"לקום בבוקר בלי לעשות לעצמך פדיחות מול השכן הפאקינג מושך שלך שאיכשהו הגיע למצב שהוא בבית שלך".
אכן תואר נחשק.

גיחוך מפתח חדרי קטע את מחשבותי שכרגיל- היו רבות פואנטה.
ניסיונותיי המהירים לסדר את שיערי היו כושלים במיוחד, ניסיתי לפצות על כך בחיוך חמוד בעודי מקווה בכל ליבי שהרושם שהשארתי עליו לא עד כדי כך גרוע.

"בוקר טוב ליפיפייה הנרדמת" פלט ג'סטין בגיחוך בעודו נשען על משקוף דלת חדרי כשכוס הקפה שהכין לעצמו קודם בידיו.

"בוקר" פלטתי בחיוך מאולץ.
"אז איך עובר עליך הבוקר הראשון שבו את זוכה לראות את הפרצוף המהמם שלי בביתך?" גיחך לעצמו בחיוך מסופק.
"אז אני מבינה שמודעות עצמית היא לא הצד החזק שלך" אני עוקצת. אלה, עקיצות שיש לי בשש בבוקר. תתמודדו.

"תמשיכי להכחיש את זה, אני יודע שאני עושה לך את זה" השיב בביטחון שגרם לי לגלגל את עיניי.
"לגמרי עושה לי את זה" לחשתי באוזנו יוצאת מהחדר, מחליטה להשתעשע קצת.
"שתדעי שאת ממש יפה בשש בבוקר" אמר בהתחכמות.
"רק בשש בבוקר?" גיחכתי לעברו. 

את שאר היום בילינו יחד, יצא לנו להכיר אחד את השני יותר לעומק, בכל זאת, הוא אמור להישאר אצלי כמה ימים.
הוא אחלה של בן אדם, לפחות ממה שהכרתי.
בסוף הוא יתגלה כרוצח סדרתי שנכנס לבית שלי כדי לרצוח אותי טאם טאם טאם. ושוב המוח הקריפי שלי מתחיל לעבוד, יאי.

-

"לא! אתה לא מבין?? אסור שזה ידלוף אתה שומע אותי?!" נשמע קולו העצבני של ג'סטין שעדיין לא יצא לי להיחשף אליו.

"זה לא מעניין אותי!" הרים את קולו.
"אני עשיתי הכל כדי להציל את המצב! אין לך זכות להפיל את זה עלי חתיכת אידיוט!!" המשיך בצעקותיו כשנראה שאותו הבחור פגע לו בנקודה רגישה.
עם כמה שקולו היה חזק, שמעו שהוא היה שבור.. אני טובה בזה, בלקלוט אנשים.
והנה תאוריית הרוצח הסדרתי שלי מתחילה לקבל נפח.