"בוקר טוב" קול רך ועדין ממלא את החדר ברגע שעיניי נפקחות.
סובבתי את מבטי לכיוון הקול, רואה את ג'סטין יושב בכיסא שהיה מונח צמוד למיטתי כשעיניו אדומות ועייפות.
הוא חייך לעברי חיוך רך כשארשת פנים רגועה למדי תפסה את פניו מה שגרם לי להרגיש רגועה בצורה כזו או אחרת.
"ישנת טוב?" שאל אותי דובק בקול העדין.
"אתה יודע, סיוטים פה ושם על אש ששורפת אותי והבזקים של אמא שלי והמשפחה שלי שלא ראיתי מזה שנים ולא אראה, בחור מסתורי אחד שתמיד תופס אותי בחלום וצרחות פה ושם, לילה רגיל, אחלה חומר להירדם איתו" אני נאנחת לעצמי במחשבותיי.
"כן" זה כל מה שאני פולטת לבסוף. אני לא רואה טעם לשתף אותו בפרטים המשעממים האלו. בעיקר בגלל שאני לא רוצה לחשוף את עצמי בפניו, לא רוצה שהוא ישאל שאלות, יחקור.. בעיקר בגלל שלי אין תשובה.
"איך אתה ישנת?" שאלתי למרות שפניו מסגירות את התשובה. הוא לא ישן טוב.
"לא ישנתי" פלט במבוכה בעודו מגרד בעורפו מובך.
"מה זאת אומרת?" שאלתי לא מבינה. 'זאת אומרת שהוא לא ישן מטומטמת' אני נוזפת בעצמי ודואגת להזעיף את פניי לאור הנזיפה המרגיזה שקיבלתי מעצמי. בחיי, אני באמת מטומטמת.
"משהו מצחיק אותך?" שאלתי בעצבנות לאור הצחקוק הקטן שפלט ג'סטין.
"סתם, מופיע לך קמט חמוד במצח כשאת עצבנית" גיחך לעצמו בעוד שאני מניחה את ידי על מצחי בבושה.
ספק אם מכך שהחמיא לי, או ספק אם מכך שנהייתי מרוגזת באמצע החיים, הוא הרי לא מודע לשיחות המרתקות שיש לי עם עצמי במוח. וטוב שכך.
"לא ענית על השאלה שלי" אמרתי מודה על כך שמצאתי דרך להסיט את השיחה הזו ממני בחזרה אליו.
"נשארתי לידך לראות אם הכל בסדר, את יודעת, אחרי ה.." אמר משפיל את מבטו. אחרי הסיוט. וואו, זה נחמד מצידו. 'הוא כנראה עשה זאת רק כדי להודות לך על שנתת לו להתארח בביתך' הקול בראשי מחזיר אותי אל הקרקע. "לא היית צריך" זה כל מה שאני מצליחה לפלוט מפי. הוא מלמל לעצמו משהו שלא הבנתי.
"לך לישון, אני אצא בנתיים עם דייזי לטיול" חייכתי לעברו, מנסה להסתיר את האכזבה שהכתה בי לאחר שנוצר בי מין זיק של תקווה שאולי באמת מצאתי חן בעיניי מישהו, והוא נשאר על יד מיטתי לילה שלם כדי לבדוק אם אני בסדר, אבל התקווה הזו התנפצה לי בפרצוף לאחר שהבנתי שהוא פשוט מרגיש לא נעים על שנתתי לו להישאר בבייתי ואין לו דרך לגמול על כך.. זאת הסיבה ההגיונית לפחות, אחרת למה לו לדאוג לי?
"לבד?" שאל בחשש. "נראה לי שאתה מספיק בוגר כדי להישאר בבית לבד" גיחכתי מהאמירה הילדותית הזו. "לא, התכוונתי אם את תלכי לבד" הסביר את עצמו כשמבט לחוץ נראה על פניו. "כמו בכל בוקר'" גיחכתי לעברו, לוקחת את קולרה של דייזי וממהרת לצאת מהבית.
YOU ARE READING
something beautiful-מוקפא
Novela Juvenilנהגתי להאמין שהעולם הוא מקום מדהים, עד שהוא בגד בי, שוב ושוב. הלכתי אחריו שולל, מאמינה בכל ליבי שהכל יסתדר, שהכל יהיה בסדר. וכשהכל התפרק לי בין הידיים? כשכל תקוותי התנפצו לרסיסים קטנטנים שקרעו את נפשי מבפנים? אז, אז הבנתי, שהיה לי משהו יפה בידיים, ו...
