#larry# my kidnapper

chapter 7#

*נ.מ הארי*
אחרי שלואי ברח רצתי אחריו אבל הוא נעלם התחלתי לחפש אותו "לואי!" צעקתי והמשכתי ללכת אבל לא ראיתי שום סימן ממנו אחרי כמה דקות של חיפושים חשבתי לחזור לפה בבוקר לחפש אותו וכשבאתי לחזור שמעתי קול בכי הלכתי לכיוון הקול וראיתי את לואי יושב בריצפה ובוכה באתי אליו התכופפתי וחיבקתי אותו כי הבנתי שהוא צריך את זה , הוא חיבק אותי חזרה והסתכלתי עליו ומחיתי את הדימעה שזלגה לו על הלחי הסתכלתי לו בעיניים "אל תבכה" אמרתי, אוי משפט גרוע איך אני מצפה שלא יבכה?!, הוא לא אמר דבר "אני מצטער" הוספתי הוא הסתכל לעיניי "להצטער לא יעזור כרגע..אבל אני סולח לך" הוא אמר הנהנתי וחיבקתי אותו שוב "יאלה בוא נילך הביתה" לחשתי לו באוזן והוא הנהן קמנו והלכנו לאוטו וכשיצאנו מהיער הבנו שיצאנו מהצד השני ויהיה עכשיו מסובך לחזור לאוטו "א-איפה ה-האוטו?!" לואי שאל מעט מבוהל נאנחתי "יצאנו מצד אחר בנתיים נצטרך ללכת לכיוון הבית נחזור מחר לקחת את האוטו" אמרתי הוא הנהן והתחלנו ללכת היה שקט..אבל לא שקט רגיל..שקט מביך. הסתכלתי על לואי ששתק והסתכל מסביב בפחד אבל הלך לאט..."אתה יכול ללכת יותר מהר?" שאלתי בחוסר סבלנות והוא פשוט המשיך לשתוק שמענו רעש מהשיחים ולואי פשוט צרח בפחד והלך מהר יותר נאנחתי התקרבתי אליו וחיבקתי אותו מהצד מרגיש איך הוא נרגע ממגעי..כיאילו ומרגיש שעכשיו הוא מוגן..ואכן הוא צודק אני לא יתן שיקרה לו משהו, לרגע חשבתי קצת ואז עיניי ניפערו ז-זה לא יכול להיות!? איך זה קרה? אני לא מאמין שאני אשכרה פשוט התאהבתי בנחטף שלי הרי אני חטפתי אותו כדי להתעלל בו אבל אני לא מרגיש שום רצון לפגוע או להתעלל בו כיאילו ועכשיו אני רק יפגע במי שיפגע בו...אני עדיין לא מאמין שזה קורה...אני התאהבתי בלואי טומלינסון
_________________________
אוקי אז ככה כמו שאתן רואות עוד מעט פורים ואני חושבת שיקח לי קצת יותר זמן לעלות את הפרק הבא כי גם יש לי מלאא מבחנים ולהכין את התחפושת ועוד מלא דברים וזה הכל ביחד אני ממש מצטערת שהפרק יצא כזה קצר אני ישתדל לעשות פרקים יותר ארוכים❤..אזזז שיהיה לכן פורים שמח❤❤
ואשמח לדעת למה אתן מתחפשות😉