ג'קסון פתח את עיניו ושם לב שהוא במקום לא מוכר, הוא לא הרגיש כלום, לא הרגיש את הגוף שלו.
"או יופי התעוררת" הוא שמע קול אבל לא הצליח לראות מי זה, הוא ניסה להרים את ראשו כדי לראות מי אמר את זה אבל לא הצליח להזיז את גופו בכלל.
הבן אדם שאמר את המשפט הזה התקרב אליו טיפה ונעמד ממש ליד המיטה שעליה שכב. הוא עמד מול העיניים של ג'קסון והסתכל עליו בפנים מרחמות.
"מה קרה לי? איפה אני? למה אני לא מצליח לזוז?" ג'קסון שאל בקול של פחד את הבן אדם שהיה מעל עיניו, הוא הסתכל עליו בעיניים ממש מפוחדות.
"מה הדבר האחרון שאתה זוכר?" הבחור שהיה לידו שאל אותו.
"אממ... עברתי את הכביש ו..." פתאום עיניו נפתחו, "שמעתי רעש והסתכלתי לכיוון הרעש, ראיתי מכונית מתקרבת אליי והרגשתי שכל החיים שלי עוברים לי מול העיניים. הדבר הבא שאני זוכר זה שהתעוררתי פה, עכשיו" ג'קסון אמר ודמעות התחילו לעלות בעיניו.
"אני מצטער. אתה בבית חולים, עברת תאונה ממש קשה שאי אפשר לצאת ממנה בדרך כלל ונפגעת קשה בעמוד השדרה, אם היית נפגע קצת יותר גבוה מהמקום שבו נפגעת בו, היית מת. אתה לא תוכל להזיז יותר את השרירים בגופך. מהכתפיים למטה אתה משותק לגמרי. יכול להיות תצליח להזיז את אצבעות הידיים שלך והרגליים שלך, אבל חוץ מזה, כלום" הוא הסביר לו וג'קסון לא ידע מה לעשות עם חייו, הוא קיווה שזה שקר, שלא קרה לו כלום, שזה סתם חלום מטומטם, אבל זה לא היה. זה קרה לו באמת.
"אני מצטער" אותו אחד אמר עוד פעם בשקט.
"צא מפה" ג'קסון צעק עליו בבכי, לא היה לו כוח לשמוע את זה ולראות אותו. הדבר היחיד שהוא רצה זה פשוט לעצום את עיניו ולקוות שזה חלום.
"צא כבר" הוא ציווה עליו עוד פעם, הבחור שנראה ממש צעיר הרים את ידיו ויצא מהחדר שלו, הוא הבין שזאת בשורה קשה מידי, יותר מידי.
