ליאו הוא בחור רגיל שחי את רב חייו באיטליה. בגלל הוריו הגרושים החיים במדינות שונות, הוא טס כל חייו. אך כשאמו מציעה לו הזדמנות של פעם בחיים לעבור ולגור בארצות הברית, הוא בוחר בה ללא היסוס.
עכשיו החיים החדשים שלו, הבית החדש שלו והמשפחה החדשה שלו מחכים...
אבל עכשיו אני צריך לדאוג לבטחונה של אמי, לא למי אני נמשך.
"אנחנו כמעט שם, מתוק." היא אמרה בהתרגשות.
הבטתי מבעד לחלון המכונית, הבתים חלפו במהירות בעיניי. הם היו גדולים מאוד. מעולם לא גרתי בבית גדול. אני תוהה אם גם ביתי החדש יהיה כזה גדול. טוב, אני מניח שאני עומד לגלות עוד מעט.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
עצרנו מול בית גדול, שהיה מחולק לשני חלקים. אפור ולבן. היו שם חלונות רבים, ומעין חצר אחורית שאפשר לשבת שם בכיסאות פלסטיק על פרגולת עץ, וצמחייה רבה סביבה. תמיד רציתי מקום קטן כזה. לדעתי זה אפילו שווה יותר מכל הבית. משהו אומר לי שהם התכוננו לביקור שלי. טוב, לא כל כך אכפת לי. המקום יפהפה. עד עכשיו ראיתי את הבית רק מבפנים כשהייתי עושה שיחות וידאו עם אמי, וכבר אז היה ניתן לראות את יופיו של הבית. אבל לא תיארתי לעצמי שהבחוץ יהיה כזה מפואר. היא מעולם לא אמרה מילה על הגינה הזו. השביל הישר היה מוקף שיחי ורדים לבנים. השביל עצמו היה עשוי מאבנים אפורות וחלקות. הבית היה מרשים וגדול. שתי קומות והבית עצמו גם הוא רחב.
אמי יצאה מהמכונית, וכך גם אני. הבטתי בה כשהחלה להוציא את חפציי מהבגאז', לקחתי אותם מידייה והנחתי על המדרכה שמתחתי. אז הוצאתי את מזוודתי, ושמעתי את דלת הכניסה נפתחת.
העפתי מבט מהיר באמי וכבר הבנתי שזה הוא, סטיב, אבי החורג. אוקיי, הנה אני בא. בואו נראה כיצד השד נראה. הסתובבתי כך שאהיה מול פניו. הוא נראה כמו גבר, בעל שתי עיניים, צוואר וכמה בגדים עליו. היו לו גם שתי ידיים ורגליים. נחמד.
הוא הביט בי לרגע ואז חיוך רחב נפרש על פניו והוא החל ללכת לכיווננו. טוב, לכיווני.
"זה באמת נפלא סוף סוך להכיר אותך לאונרדו." אמר בזמן שלחץ את ידי.
"קרא לי ליאו, בבקשה." חייכתי, או לפחות ניסיתי לאלץ את עצמי להוציא אחד.
"אתה פשוט כזה חתיך!" אז הוא תפס באמי ואני הסטתי את מבטי כשהם התחילו את הרגע שלהם. אתם יודעים, הקטע הזה שזוגות עושים כשהם לא רואיים אחד את השני הרבה זמן והם היו רחוקים מרחק מדינות שלמות אחד מהשנייה.
