הדברים התפשטו במהרה בבית הספר לגבי המצב הקטן שלי- או שעליי לומר על המצב הקטן שלנו. דרק לא החשיב את זה כבעיה אם כי, אבל הוא זה הוא ואני זה אני. אני כמובן לקחתי את זה במובן האישי.
בעוד כמה אנשים היו נגד, לרובם בכלל לא היה אכפת. זאת אומרת, רובם לא ידעו שאנחנו אחים חורגים בכלל, אבל כדאי שנשמור את הפרט הזה בשבילנו.
ואז החדשות הגיעו אל המשפחה שלי באיטליה, וטוב, אף אחד לא מפיץ שמועות יותר מהר מאשר המשפחה שלך. כולם ידעו עליי, על דרק, עלינו, ולהפתעתי הם קיבלו את זה בחיוביות דווקא. חוץ משאבי עדיין ניסה לעכל שבנו היחיד גיי וכבר יש לו חבר. האמת שהרגשתי מעט צער עבורו על כל החלומות שלא יתגשמו אף פעם; נכדים ביולוגים שיהיו לו, לפגוש את אשתי לעתיד שלעולם לא תגיע, וכל שאר הדברים שאנשים כמוני לא יקבלו לעולם.
אבל למזלי, הוא אהב אותי בכל זאת ורק רצה שאני אהיה שמח. החיסרון היחיד כאן? הוא לא רצה שיהיה לי חבר. הוא לא רצה שאני אהיה הומו.
יום אחד במהלך החופש הגדול, אבי התקשר אליי וביקש בפירוש לדבר עם דרק, מתעלם ממני לגמרי. אין לי מושג על מה הם דיברו. דרק רק אמר לי שהוא הבטיח לאבי לא לספר לי. והוא טועה אם הוא חושב שלא כעסתי עליו. אני עדיין כועס.
אבל הדברים התנהלו בדרך די חלקה עכשיו; בעיקר בגלל שהיינו בבית, כך שאף אחד לא באמת יכל לפגוע בנו. זה גרם לי לחשוב; זה איך שאנחנו אמורים לחיות? חיים הרחק מהחברה בגלל שאנשים לא יודעים איך לסתום את הפה שלהם? זה לא הגיוני. אבל על מי אני עובד? שבוע שלם הרחק מבית הספר. אני לא מתלונן. במיוחד כשאני עם דרק.
ההורים שלנו אפילו שיחררו מעט, הדרמה סביב הזוגיות שלנו כבר לא כזו גדולה עכשיו. הייתה לנו חופשיות, אפילו יכולנו ללכת לחדרים אחד של השני, כל עוד שהדלתות של החדרים פתוחות, כמובן. איך הם יכולים לשכוח מהחלק הזה, נכון? לא שזה שינה הרבה. ההורים שלנו היו רוב הזמן בעבודה, אז אנחנו יכולנו לסגור את הדלת כמה שרצינו ואף אחד לא היה יכול לדעת.
וחברים, אנחנו סגרנו את הדלת המון. אני חושב שכבר כמעט שברנו אותה.
התעוררתי ביום שישי בבוקר מאידיוט שקפץ עליי, מנשק אותי בכל מקום אפשרי בעודו צוחק לתגובתי העייפה. עיניו התכולות של דרק הביטו בשלי כשפקחתי אותן לרגע. התמתחתי, מפהק ומסתובב לצד, ככל הנראה מפיל אותו מקצה המיטה בעזרת רגליי שבעטו בגופו. התכרבלתי אל הכרית שלי, מסובב אותה אל צידה הקר לפני שנאנחתי.
"תתעורר, זה היום האחרון שלנו יחד לפני סוף השבוע." הוא אמר בעודו מטפס חזרה מעליי.
"לך מפה." רטנתי.
"אתה לא רוצה לעשות קצת כיף?" אני חושב ששמעתי את החיוך הערמומי על פניו.
"אני עייף מידי בכדי להתעורר, לך." חזרתי בעודי דוחף את ראשי בין הכריות.
"זה לא סוג הכיף שאני מדבר עליו..."
"אתה לא עובד עליי, דרק. אני אולי עייף, אבל אני לא טיפש."
"קום לפני שאני אגרום לך."
הוצאתי את ראשי מבין הכריות, מסתובב וממצמץ בעיניי הרדומות אליו. למה הוא תמיד זוכה להיראות כל כך יפה בבוקר בעוד אני נראה כמו איזה טרול מערות שהתעורר משינה בת חמש מאות שנה?
"זה לא מה שניסית לעשות במשך שתי הדקות האחרונות בהן התפרצת לחדר שלי וקפצת על גופי השברירי?"
"בטח," לגלג. "אתה יודע טוב מאוד עד כמה לא שברירי הוא."
"אנחנו עומדים להמשיך עם כל הרמיזות המיניות האלו, או מה?"
"כן, עד שתסכים לקום ולבוא איתי למטה." הוא אמר ברצינות.
אחרי ויכוח של כחמש דקות , נכנעתי ויצאתי מהמיטה. כבר היה מאוחר מידי לחזור למיטה בכל מקרה, דרק כבר שבר את רצף השינה שלי. הוא אפילו התעצבן עליי כשאמרתי לו שאני הולך לצחצח שיניים רגע במקלחת. אבל כשירדתי למטה הבנתי למה הוא מיהר כל כך.
הוא בישל לי ארוחת בוקר חמה שכבר עמדה להתקרר.
שולחן האוכל היה שופע במזון, את רובו אני לא מאמין שהוא עצמו בישל בכלל. אולי הוא קנה את זה, אבל לא אכפת לי גם אם כן. אכפת לי מהמחשבה שלו שמראה עד כמה בן זוג מתחשב ומתוק הוא.
אכלנו בשקט, מחייכים אחד אל השני מידי פעם. וזה הרגע שהבנתי כמה אני אוהב את האדם הזה שיושב מולי.
---
טוב, אז זה הסוף של הסיפור הזה, אבל יש לזה ספר המשך.
אני אפרסם את התקציר בפרק הבא ותגידו לי אם זה יעניין אתכם.
וסתם רציתי להגיד לכם תודה שוב 3>
YOU ARE READING
בחור איטלקי (bXb)
Roman d'amourליאו הוא בחור רגיל שחי את רב חייו באיטליה. בגלל הוריו הגרושים החיים במדינות שונות, הוא טס כל חייו. אך כשאמו מציעה לו הזדמנות של פעם בחיים לעבור ולגור בארצות הברית, הוא בוחר בה ללא היסוס. עכשיו החיים החדשים שלו, הבית החדש שלו והמשפחה החדשה שלו מחכים...
