הייתה לי שינה מעולה, בהתחשב ביום הנורא שעומד לפני. לעבור לעולם חדש נשמע כמו משהו קשה והמון אנשים לא מסוגלים להתמודד עם זה ונשברים בלחץ. אנשים לא נותנים לזה הזדמנות כמו שצריך. אבל אני אתן. אני אעשה מה שצריך. בשביל אמא שלי.
אתמול היה יום ארוך, אבל הוא עבר מהר ללא ספק. הטיסה הייתה מייגעת ומייאשת, ויש לי מזל שהגעתי לפה בחתיכה אחת. או יותר נכון, יש לי מזל שהמטוס הגיע לכאן בחתיכה אחת.
אבל כאן חוויתי את אחת מהשינות הכי טובות שאי פעם היו לי. הרגשתי די בטוח לישון לצידו של דרק. אני אף פעם לא מרגיש בטוח, אז אולי זה מה שעזר לי להירדם. או שזה אולי בגלל שלא היו לי בני דודים מעצבנים שהפריעו לי כל הלילה. רק אני.
הרגשתי דקירת אצבע קטנה מעל מותניי ופקחתי את עניי. היה חשוך, והדבר היחיד שיכולתי לראות היה אור קטן ועמום מגיע מהמקלחת. שפשפתי את עניי והכרחתי את עצמי להתעורר.
"בוקר." שמעתי קול אומר.
קפצתי במקומי. לא יכולתי אפילו לראות את דרק בחושך הזה. יכולתי לראות דמות מעומעמת, אבל חשבתי שזו הייתה האפלה שתעתעה בעיניי. רק אז הבנתי שזה הוא.
"בוקר טוב." השבתי במבוכה, מנסה שהיא לא תשמע.
עדיין חשוך ואני לא-- האורות נדלקו. אני מניח שדיברתי מוקדם מידי. הנחתי את ידיי על פניי, מנסה לחסום את האור הצווחני מלפגוש בעיניי.
"אמא שלך ביקשה ממני להעיר אותך." הוא ניער אותי כשעיניי נעצמו שוב.
"תתעורר. יש לנו בית ספר ליאו."
"בסדר, בסדר." פקחתי את עיניי בשנית ופיהקתי.
"הנה." הוא זרק משהו לעברי ואני תפסתי. טלפון חדש. המילה 'אייפון' הייתה חרוטה באותיות על גב המכשיר הזהוב.
"זו מתנה מאיתנו."
"תודה."
"אתה רוצה לאכול ארוחת בוקר כאן או בבית הספר?"
"אני מעדיף לא לאכול בכלל."
"לחוץ?"
"קצת."
"אל תהיה." הוא הניח את ידו על כתפי. הבטתי על ידו והוא הסיר אותה במהירות. "תתארגן. אנחנו צריכים לצאת עוד מעט."
הנהנתי והוא יצא.
יצאתי ממיטתי בלית ברירה, הולך במהירות אל המזוודה שלי, לוקח זוג מכנסיים וחולצה ומניח אותם על המיטה מסודרים בקפידה. הוצאתי את הדאודורנט, ספריי לשיער, מסרק, מברשת שיניים, משחת שיניים ואת כל שאר הדברים שאני נוהג להשתמש בהם ביומיום, מניח את כולם לצידי.
נכנסתי אל חדר האמבטיה, מצחצח את שיניי.
הבנתי שמחשבתי גולשת אל דרק מבלי שאשים לב לכך. זה כאילו הוא ישב על מוחי, בכל פעם שיש לו הזדמנות מפעיל לחץ על ראשי, גורם לי לחשוב עליו פתאום. אין בכך שום הגיון, אבל זו הייתה ההרגשה שלי.היה לזה הגיון בשבילי. חוץ מזה, אף פעם אין הגיון ברגשות, זו לא מתמטיקה. זה משהו דפוק. העיניים שלו, החיוך שלו, הוא. הוא עצמו. לא יכולתי להעיף אותו ממוחי.
YOU ARE READING
בחור איטלקי (bXb)
Romanceליאו הוא בחור רגיל שחי את רב חייו באיטליה. בגלל הוריו הגרושים החיים במדינות שונות, הוא טס כל חייו. אך כשאמו מציעה לו הזדמנות של פעם בחיים לעבור ולגור בארצות הברית, הוא בוחר בה ללא היסוס. עכשיו החיים החדשים שלו, הבית החדש שלו והמשפחה החדשה שלו מחכים...
