Daddy's little princess

פרק 2

הגעתי למשרד והעברתי את כרטיס העובד שלי במכונה ונכנסתי למעלית. "נו אז איך עברה הפרידה הראשונה?" קפצה בשאלה אשלי לתוך המעלית, המזכירה שלי שאני קשור אליה והיא ממש כמו אמא שלי או אחותי, יש לנו קשר חזק. "קשה, היא בכתה קצת אבל מסתבר שברבי עוצרת אותה מלבכות" אמרתי בחצי ציניות וחייכתי תוך כדי שאני יוצא מהמעלית. בדרך למשרד עברתי בין העובדים ואמרתי בוקר טוב לכולם. פתחתי את הדלת למשרד שלי ואשלי אמרה לי כמה ארוך היום שלי עומד להיות "ב12:30 עד 13:30 תפני לי את השעה, אני אלך להביא את אריאל" אמרתי עם חיוך על השפתיים נתקף געגועים לקטנה שלי, "מאושר, דחיתי את הפגישה" אמרה, "מעולה" אמרתי והיא חזרה למשרד שלה שהיה בסמוך למשרד שלי. היום עד 12:30 עבר רגיל, עברתי משיחה לשיחה מפגישה לפגישה ועם כל זה אפילו שכחתי לאכול, ממש חיכיתי ל12:30 בשביל להוציא את אריאל.
*12:30*
"טום, אתה צריך לצאת" אשלי העירה אותי משיחה חשובה וסימנתי לה שאני יוצא "תודה" לחשתי לה וכיביתי את המזגן והאורות במשרד שלי ונעלתי אותו. העברתי את השיחה לאוזניה שלי וירדתי לאוטו שבחניון. נסעתי עד לגן של אריאל וכשהגעתי נכנסתי לגן "מר ווינסט אני צריך עוד לחשוב על זה, זו כמות מטורפת ולא בטוח שיקנו את זה אל תשכח, אני יצאתי פשוט מהמשרד אז אנחנו נמשיך את השיחה הזאת יותר מאוחר ופנים מול פנים. תתאם פגישה עם המזכירה שלי" אמרתי לאיש העסקים וניתקתי את השיחה כשנכנסתי בשקט לגן וראיתי את הפרינסס שלי יושבת על כיסא עם כל הילדים ומתפוצצת מצחוק עם חברה שלה על משהו ולרגע אחד הבנתי שהיא גדלה וכבר יש לה חברות והיא בגן ושהיא הדבר הכי מושלם שיש וכמה אני אסיר תודה על שיש לי אותה. כשקלטה אותי רצה אליי כאילו נעלמתי לה לחודשיים. התחבקנו והרמתי אותה על הידיים תוך כדי שהיא מצמידה לי נשיקות קטנות על כל הפרצוף ואומרת לי כמה שהיא אוהבת אותי ואני נמס ממנה כל פעם מחדש. "מצטערת להפריע" אמרה הגננת "מה נשמע?" שאלתי אותה "רציתי לדבר איתך על ה-י-ל-ד-ה" היא פשוט אמרה את האותיות ולא את המילה, "אוקי, מתי אני אוכל להתקשר אלייך?" עניתי לה והיא ענתה לי שבערב בין 18:30 ל 19:30. הסתובבתי ולקחתי את התיק שלה מהמתלה של התיקים ונישקתי את הלחי הקטנה שלה. כשהסתובבתי לכיוון היציאה מישהי שפכה עליי קפה. "תגידי את נורמלית?" הזזתי את אריאל ובחנתי את פניה שלא נשפך עלייה "אם זה היה נשפך על הילדה מה היה קורה אז?" שמתי לב שהיא עוד ילדה אולי בסביבות גיל 16, מבנה גוף קטן והיא הייתה פשוט יפה. "עשית את זה בכוונה?" צעקתי עלייה והיא, רק השפילה מבט וספגה את הצרחות שלי בשקט כאילו היא מענישה את עצמה דרכי, כאילו היא הבת שלי וזה מגיע לה. "והחליפה, את יודעת כמה היא עלתה בכלל?" הורדתי את הטונים ואמרתי בטון תוקפני אבל לא בצעקה והיא המשיכה להשפיל את מבטה "אני מצטערת" היא פלטה בשקט, "באמת מזל שזה לא נשפך על הילדה" היא המשיכה ואני יכול להישבע שהייתה לה דמעה בעין "אני אשלם על חליפה חדשה, באמת סליחה זה היה בלי כוונה" היא אמרה בקול מבוייש והרימה את ראשה והסתכלה לתוך עיניי "אין צורך" מלמלתי ופשוט הלכתי משם עצבני לכיוון האוטו
"אשלי תשיגי לי את הניקוי היבש עברתי תקרית קפה" השארתי לאשלי הודעה ותוך דקה הגיבה לי שאביא את החליפה והיא תדאג לזה. "נתראה מחר!" קראה הגננת וחייכתי אליה. "ביי ביי" החזירה לה אריאל ויצאתי מהגן כשאריאל על הידיים שלי ונראית כל כך מאושרת "פרינסס איך היה היום הראשון בגן?" שאלתי אותה כאשר אני חוגר אותה ונכנס בעצמי לאוטו "היה כיף" אמרה והסתכלתי עלייה מהמראה כשהיא התחילה לפרט בהתלהבות על הגן. השתלבתי בתנועה עם שאר הרכבים וראיתי את אותה אחת ששפכה עליי קפה עומדת שם ומחכה היא הייתה קצת מפוחדת או עצובה אז נסעתי לכיוונה "צריכה טרמפ?" פתחתי את החלון ושאלתי אותה  "זה בסדר תמשיך, חבר שלי כבר בדרך" היא ענתה "איך שאת רוצה" עשיתי כדבריה והמשכתי בנסיעה. שמתי לב שהיא התחילה ללכת ברגל לכיוון אוטו ממש יקר. "כנסי כבר לאוטו, את חשבת שיש לי את כל היום?" הגבר שישב באוטו יצא צעק עליה והיא והילד נכנסו לאוטו כשהוא דוחף אותם להיכנס. היא קלטה שהסתכלתי והעמדתי פנים שאני מסדר את המראות. "שוב התלבשת ככה? ולמה את מסריחה?" הבחור טרק את הדלת אחרי שהילדה נכנסה וסידר את עצמו וגם הוא נכנס לרכב ונסע משם כמו משוגע.
"אריאלי, מי זה הילד הזה?" שאלתי אותה "זה ילד מהגן, דילן" היא אמרה והמשכתי אחרי המכונית שלהם. "יש לו חברים בגן?" שאלתי את אריאל והיא חשבה כמה שניות "לא ממש, אבל זה רק היום הראשון אולי מחר יהיו לו" נטרפתי ממנה שוב, כל דבר שהיא עושה מלהיב אותי. הגענו לשכונה הכי גרועה בניו יורק- ההארלם והייתי בשוק ממה שראיתי