"קים תעופי מפה" אמרתי לה עם המון עצבים שהשתוללו בגופי כרגע ונאגרו עוד ממקודם עם איידן. היא יושבת על הספה שלי בפיג'מה ואכלה גלידה. כל הבית היה מבולגן וזה נראה כאילו היא גרה פה איזה חודשיים שלושה.
למה אנשים חייבים להיות ככה?
הלוואי שהייתה לי את התשובה לזה...
היא נעמדה "טום זה לא מה שאתה חושב" היא אמרה וגלגלתי את עיניי "וואלה, לי זה נראה כמו פריצה, לא איידן?" הסתובבתי לאיידן והוא הנהן בראשו "חופשי פרוצה, אמממ פריצה" הוא אמר ורציתי לצחוק אבל לא יכולתי. "איך נכנסת לפה בכלל?" הרמתי את קולי בעצבים והעברתי נושא בזמן שאיידן נקרע מאחוריי מהבדיחה המפגרת שלו. קים השפילה את ראשה ולא הסתכלה בעיניי. "המנקה, ביקשתי ממנה מפתח ואמרתי לה שאני חברה שלך ושיכפלתי אותו" אמרה בטון מבוייש והלכה למקום שבו הניחה את המפתחות, היא הרימה את המפתח לדירה ושמה את המפתח בידי. "אין לך איפה לגור?" שאלתי אותה והאמת שקצת ריחמתי עליה. היא הרימה את כל הדברים שלה שהיו מפוזרים ברחבי הסלון בדירה ונעמדה מולי כשראשה מושפל. "לא בניו יורק. ידעתי שלא תסכים לתת לי את הדירה ובאמת שתכננתי לישון פה רק בלילה ההוא שרציתי לדבר ואז לעבור אבל אני מודה שטעיתי וחשבתי לחסוך את הכסף ופשוט לגור פה. חוץ מזה רציתי להיות קרובה למשפחה" היא אמרה "חשבתי שהייתי ברור בפעם האחרונה..." אמרתי ברוגע ועזרתי לה לארוז. "איך בכלל ידעת על הדירה הזאת?" שאלתי ופתחתי את המזוודה שלה. "טום, אתה עדיין לא הבנת משהו... אני ילדתי אותה, יש לי את הזכות הטבעית לדבר איתה" היא אמרה וציפתה לתשובה ממני. "לא!" אמרתי בהחלטיות והיא חטפה את המזוודה שלה מידיי. הסתכלתי עלייה והיא המשיכה את דברייה, "אם לא הבנת, אני באתי בטוב ופעם הבאה זה יבוא לך ברע, דרך בית משפט. חלק מהתהליך היה לברר על ההון שלך וכולל נכסים..." היא אמרה בפרצוף מתחכם ואני תפסתי עצבים. העניין נמאס עליי, אריאל היא הבת שלי לא שלה!
"פעם הבאה שאת באה אני מתלונן עלייך ואז נראה איזה משמורת תקבלי על פריצה, ויש לי פה מצלמות" אמרתי והעפתי אותה ואת שאר החפצים שלה מהדירה שתעוף כבר. סגרתי את הדלת והחלקתי מתיישב על הרצפה. "אחי אתה בסדר?" איידן שאל והתעלמתי מהשאלה שלו. "בוא אני אראה לך את הבית" אמרתי והתחלתי בסיור לאיידן, מתעלם ממה שארע פה לפני 10 דקות. "פה יש חדר שינה אחד שהוא החדר הגדול ופה הקטן" נתקפתי זכרונות, הדירה הזאת היא הדירה הראשונה שקניתי לי ולאריאל ומאז אני לא מסוגל למכור את הדירה, יש לי ערך סנטימנטלי אליה. השירותים והמקלחת פה ושים לב שהאמבטיה היא ג'קוזי, עוד שירותים יש בחדר הגדול. המטבח כאן ופינת אוכל, ואחרון הסלון. יש לך חניה ומעלית, למטה יש חדר כושר, בריכה וחדר כביסה. כל מה שאתה צריך אתה מתקשר אליי או שאתה פונה לשומר שלך, דימה" כתבתי לו את מספר הטלפון שלי על דף והדבקתי למקרר "בסדר בסדר הבנתי בלה בלה שומר בלה בלה אתה אחראי ואני מסומם שצריך גמילה." אמר בציניות ולא היה לי כוח להתמודד עם השטויות שלו עכשיו. "תגיד רגע, מה קרה עם הזאת?" המשיך לחפור בנושא והמשיך לא להתייחס למה שאמרתי לפני דקה. הבנתי שאין לי ברירה ואני חייב לענות כי הוא לא ירפה. "סתם, זאת קים היא ילדה את אריאל וברחה לי חצי שעה אחרי הלידה" אמרתי ונאנחתי בחוסר רצון לדבר על כל העניין. "וואו אני זוכר ששמעתי שחברה שלך ברחה לך ושנתקעת עם ילדה בגיל 21" אמר וצחק בחוסר טאקט. גלגלתי את עיניי וקמתי מהספה אל עבר הדלת עם רצון עז לעוף מפה, יש לי עוד מליון דברים על הראש כרגע. "לא נו חכה טומי לא התכוונתי" אמר ותפס בכתף שלי "אז אם היא ברחה, למה לעזאזל היא פה?" שאל בהתעניינות ובחוסר הבנה. "היא פה כי היא רוצה את אריאל" אמרתי בישירות. "מקווה שנתת לה זין בעין" אמר וצחקתי. "אממ משהו כזה" אמרתי והתפללתי שתעוף לי מהחיים כבר. "לפחות היא שווה רצח, תמיד ידעת לבחור נכון" אמר וראיתי על פניו שהוא בונה עליה "תהנה אחי, למרות שהיא פסיכית" אמרתי. "סיגריה?" שאל והביא מאפרה מהמטבח "לא תודה" עניתי והוצאתי את האייפון שלי מהכיס.
6 שיחות שלא נענו מטיילור
"טוכ אחי אני חושב שאני אחתוך בשלב הזה" אמרתי כשראיתי שהשיחה הזאת לא מובילה לשום מקום וטיילור לא מפסיקה להתקשר. "זאת טיילור שמנדנדת, נכון?" איידן שאל ושאף שוב מהסיגריה. הובכתי, ראיתי על הפנים שלו שהוא מתגעגע אליה, איך אני מספר לו את מה שקרה?, הכנסתי את עצמי לחתיכת בור בלי תחתית ובלי אפשרות לטפס למעלה. סידרתי את החולצה שלי והעברתי מבט במצלמה על השיער בניסיון להתחמק. "בניגוד למה שאתה חושב, אני אוהב אותה" הוא זרק לאוויר והסתכלתי בעינייו "אתה גם אוהב אותה?" הוא המשיך והשפלתי את מבטי. "אני מכיר אותה רק יומיים..." אמרתי מנסה לקבור את הרצון לספר לו מה שהיה איתה. "קודם כל תשקם את עצמך ותוכיח לעצמך ולנו שאתה איידן שאני הכרתי, התאום שלי ולא ראש משפחת פשע ומסומם. ורק אחר כך ננסה לאחד את המשפחה אם בכלל. ונראה איך ממשיכים" הרגשתי רע. פתאום קלטתי את גודל המעשה שלי, גם כלפיי אח שלי וגם כלפיי טיילור. אני מרגיש כאילו ניצלתי את טיילור ודרכתי על התאום שלי, בקיצור חרא.
נסעתי לבר ושתיתי, חשבתי הרבה על מה יקרה עכשיו, אני מפחד מאיידן, להרוס את הקשר שעוד לא הספיק להיבנות. עוד כשהיינו ילדים תמיד הוא היה לוקח דברים אחרת ממני, בצורה רגישה יותר ובגלל זה הקשר שלי עם אבא היה רופף וכך גם שלו עם אמא.
נכנסתי לבית והשעה הייתה 3:45. נהגתי ותאמת, אני בשוק שלא עשיתי תאונה כי הייתי שפוך אחרי הרבה אלכוהול.
(***אם שותים לא נוהגים!!!***)
עליתי למיטה איך שאני וכיביתי את האור. ראיתי דמות עומדת מולי ולא זזה. חשבתי שאני הוזה אז המשכתי להסתכל עליה והיא עליי. "מטומטם" הדמות אמרה וזיהיתי את הקול. "טיילור" אמרתי בהתלהבות והתיישבתי על המיטה. היא הדליקה את האור והיא הייתה עדיין לבושה בחולצה שלי. מבטה היה קר וחד, "מה חשבת לעצמך?" שאלה ברצינות בטון עצבני "מה יש? אסור לי להנות קצת?" שאלתי וצחקתי. "שתית?" שאלה והתקרבה אליי "אמממ אולי" אמרתי בטון חלש והתפוצצתי מצחוק. "טום זה לא מצחיק, דאגתי לך כמו מטורפת" אמרה בעצבים ותפסתי בידה. משכתי אותה אליי והיא שמה את ידייה על כתפיי "אין לך מה לדאוג, אני בסדר גמור, רואה?" אמרתי וחייכתי "אתה מסריח מוודקה" אמרה והניחה את ראשה עליי. הרמתי את ראשה ונישקתי אותה. "רציני, יש לך ריח מזעזע" היא אמרה והתיישבה על מיטתי. פשטתי את חולצתי "מה אתה עושה?" שאלה וצחקקה "אמרת שאני מסריח אז אני אלך להתקלח" אמרתי ופתחתי את הרוכסן של הג'ינס שלבשתי. "תתקלחי איתי?" שאלתי אותה והיא פשוט צחקה והתקדמה לכיוון היצאה מהחדר, "לילה טוב טומי" אמרה וסגרה את הדלת. נכנסתי להתקלח וחשבתי על מה שאיידן אמר לי, פאק הוא רוצה את טיילור. נפל לי האסימון שאני אצטרך לוותר עליה או שאני אצטרך לעמוד מולו ומזה אני מפחד. לא נרדמתי ויצאתי לסיבוב בבית. כולם ישנו ונכנסתי לחדרים של כולם ובדקתי שהם בסדר. "מה אתה עושה?" טיילור לחשה לי כשנכנסתי לחדרה ועמדתי בכניסה, "רואה שאת ישנה" אמרתי והיא פינתה לי חצי מיטה. נשכבתי לצידה ולא נרדמתי, היא כן ואני רק שקעתי במחשבות עד הבוקר.
"דדה" אריאל נכנסה לחדרה של טיילור וטיפסה למיטה שלה "פרינסס" אמרתי והרמתי אותה עליי "לא באת להביא לי נשיקת לילה טוב" אמרה בקול מבואס ורציתי לאכול את הפנים הקטנות שלה "אני מבטיח שאתן לך הלילה שתי נשיקות" אמרתי וקמתי מהמיטה. הלכתי לצחצח שיניים ונתקפתי האנגאובר מאתמול "וואו למה כל כך מואר פה?" שאלתי כשאני יורד במדרגות ומכווץ את עיניי בגלל האור החזק שיש בבית.
שמעתי צחקוק מוכר מכיוון הסלון "אמא?" שאלתי בנימוס ונכנסתי לסלון "טומאס שלי, איפה הנימוסים שלך?" שאלה בנימוס וסובבה את פניה לצד השני "אמא אני לבוש את יודעת, רק בלי חולצה" אמרתי לה ופניתי למטבח בשביל להכין לי קפה להאנגאובר "וזה טום, לא אוהב שקוראים לי טומאס" הוספתי. "איפה אריאל?" אימי שאלה "למעלה" עניתי והגשתי שלוש כוסות קפה לשולחן ולדילן ואריאל כוסות שוקו. "אריאל בואי לדדה" הרמתי קצת את קולי והראש שלי התפוצץ. "דדה" אריאל רצה אליי "לא פרינסס זהירות במדרגות לא לרוץ" צעקתי ורצתי לכיוונה שלא תיפול והגעתי מאוחר מידי, היא נפלה במדרגה אחת והראש שלה נחבט במדרגה שאחריה, זה יצא לה כאילו היא עשתה סוג של גילגול ולא בכוונה על המדרגות ואני נלחצתי ותפסתי אותה. "אריאל" קראתי לה והיא לא הבינה כל כך מה קרה אז קראתי לה שוב והיא לא ענתה אבל הייתה בהכרה "אריאל!!" צעקתי והתחלתי להילחץ. היא פשוט פרצה בבכי והחזקתי בראש שלה. יצא לה דם מהראש וכאב לה הגוף אזצלא הזזתי אותה, פחדתי שאם אזיז אותה זה יגרום נזק. צעקתי לטיילור בלחץ "תתקשרי למוקד החירום (911)" היא נלחצה ונשמעה לדבריי.
"מה עם מוקד החירום איפה החובשים והאמבולנס המזויין הזה כבר?" צרחתי וטיילור דיברה עם המוקדנית וראשה של אריאל דימם והרבה. "טומי הכל יהיה בסדר" אימי וטיילור חיזקו אותי "אתן לא מבינות שהיא כל מה שיש לי?, אני לא יכול לחיות בלעדיה" פשוט הלחצתי את עצמי כשראיתי שהיא לא מפסיקה לבכות וכל הגוף שלה כאוב. "טוב אני לא מחכה להם תביאו לי גאזות, יש לי בארון תרופות בשירותים למעלה!" אמרתי וטיילור רצה להביא. הפראמדיק נכנס לבית עם אמא שלי שרצה כנראה ופתחה לו. "בוא נראה מה יש לנו פה" אמר החובש וזזתי אחורה. "שמתי לה גזה על החתך" אמרתי לו והם ידעו כבר את העבודה שלהם. עליתי איתם על האמבולנס ולא ממש הייתי שם, אבל השתדלתי, בכל זאת כל מה שיכולתי לעשות זה להחזיק לקטנה שלי את היד. ראיתי את הדם שלה נשפך מראשה הקטן על הגזה, ראיתי אותו עליי ונלחצתי מאוד "אדון סילבר תישאר איתנו" אמר לי אחד החובשים. "אני בסדר" אמרתי בלחש הוא לקח את ידי ומדד לי דופק, הדופק שלי היה ממש מהיר. "זה מהלחץ" אמרתי והגענו לבית החולים. "אל תחשוב על זה" שמעתי קול נשי מאחוריי והסתובבתי "על הבת שלי?" שאלתי ברצינות "על הסיכוי שהיא יכולה למות" אמרה. האחות והניחה כוס קפה בידי "לך תחכה לה ועשה טובה שים חולצה" אמרה והעבירה יד על השרירים שלי שהוחתמו מעט בדם של אריאל. הורדתי את ידה "תודה" אמרתי ונכנסתי עד כמה שאני יכול כדי להיות קרוב לאריאל. עבר קצת זמן, רבע שעה בערך וטיילור ואמא שלי נכנסו לבית החולים "טומי, איפה היא?" טיילור שאלה בלחץ "שם" הצבעתי על החדר טראומה בקצה המיון. "קח, הבאתי לך בגדים ונעליים" אמרה והגישה לי תיק ובתוכו כל מה שהייתי צריך. נכנסתי לשירותים ואפילו לנקות את הדם של אריאל לא היה לי כוח. החלפתי לבגדים שטיילור הביאה לי והיא הביאה לי גם כדור להאנגאובר שלי ולקחתי אותו. חזרתי לבנות וראיתי את אמא שלי רודפת אחרי הרופא "אמא מה קרה?" שאלתי "לוקחים אותה לסיטי ראש" היא אמרה והתקדמתי איתם. "היא תהיה בסדר?" שאלתי את הרופא כשהיא נכנסה לסיטי והוא לא ידע לענות לי, כל כך הרבה שאלות ואין לי את מי לשאול.
ישבנו שם בחדר ההמתנה ואף אחד לא ניגש לדבר איתי, הרגשתי שאני משתגע, אמא שלי וטיילור ניסו להרגיע אותי אך ללא הצלחה, הייתי לחוץ ואחרי כמה דקות נרדמתי על טיילור. היא העבירה את ידה בשיערי והאמת שזה מרגיע אותי. אמא שלי ניסתה לדבר עם אחת האחיות ללא הצלחה. ישבנו שם להמתין לפרינסס שלי, ואני רק מתפלל שהיא תחיה. אני לעולם לא אשכח את התמונה הזאת של אריאל שרויה על המדרגות והדם שיוצא מראשה, שהיא כולה כאובה וחובשים מפנים אותה. הרופא יצא אלינו וכבר הייתי מיואש, "יש פה טום סילבר?" שאל בקול רם וקמתי בבהלה ונעמדתי מולו "אני" והוא פשוט תפס בידי והושיב אותי על אחד הכיסאות בחדר ההמתנה. הלב שלי החסיר פעימה והנשימה שלי נעתקה ממה שהוא עמד להגיד לי, בבקשה אלוהים! אני לא יכול להרשות ללב שלי לאבד אותה, זה יכאב יותר מידי. ולשניה אחת, לא שמעתי לא נשמתי, לא ראיתי ולא תקשרתי, רק דבר אחד היה לי מול העיניים וזאת אריאלי שלי, הפרינסס שלי
"זה לא קל להגיד את זה.." הרופא פתח ואחז בידי
YOU ARE READING
Daddy's little princess
Historia Cortaהסיפור מגולל את סיפור חייו של טום סילבר, רווק שחי בניו יורק, בעל חברת עסקים מצליחה ואב יחיד לאריאל. את כל זה הוא הספיק לעשות והוא רק בן 23! עם אמא של אריאל הוא כבר לא מדבר, אבל מה יקרה לו ברגע שיקרה לו שוב מה שתמיד פחד ממנו? מה יקרה ברגע שהוא יתקל...
