היום זהו היום האחרון של חג השבועות,
משעמם למדי בבוקר, שום דבר מעניין לא קורה בחיים שלי, אין אקשן, אין ריגושים ואין עניין... העברתי את זמני בשוטטות בפייסבוק ובמעקב אחר כמות הלייקים על הקטעים הקצרים שאני כותב ומפרסם, אך אני כמעט ולא זוכה להערצה, אהדה או לתשומת לב מ"חברי הרשת החברתית הנכבדים".
לאחר מכן המשכתי לקרוא את ספר ה"אתיקה" של אריסטו, מפה לשם אני אוהב לקרוא ספרי פילוסופיה; אני מוצא את תחום הפילוסופיה מרתק, מעניין ואינטליגנטי למדי.
כרגע אני מתמקד בספרם של אריסטו וניטשה. אריסטו הוא פילוסוף יווני קדום ונחשב לאחת מאבות הפילוסופיה, ואילו ניטשה הוא פילוסוף מודרני ומבריק למדי מסוף המאה ה19.
מי שמבין מעט בפילוסופיה, יבין שיש כאן מעין אירוניה כי ניטשה חולק על אריסטו, ו2 הפילוסופים חולקים ו/או סותרים זה את זה (עד מידה מסויימת).
אני אישית לא רואה כל בעיה בכך, ודומני כי מכל פילוסוף (למעט קארל מקס הידוע לשמצה) אפשר ללמוד, פילוסופים עבורי הם אנשים משכמם ומעלה, פילוסופים בעיני נחשבים אנשי תרבות ורוח מן המעלה הראשונה והגבוהה ביותר.
אוקיי, אני אמנם נהנה לקרוא, אך עם כל הצער שבדבר אני מבין שעליי לאכול ארוחת צהריים, לנוח מעט, להתקלח במעט קרים ולהתחיל להתארגן לאימון הריצה. הגיע הזמן לחזור לעשות ספורט ולחזור לכושר! בחור כמוני אינו יכול להמשיך לרבוץ במיטה.
שלום, אני יודל, בחור בן 24, בחור חתיך, יפה תואר, בעל הליכות, נימוסים וגינונים יוצאי דופן ומרשימים למדי, ובעל כושר גופני איתן וחזק, נעים מאוד, יודל. לגרבץ במיטה לא עוד!
עכשיו אני קם, מתגבר על יצרי הרע ועל יצר הבטלות. בעברי הייתי אלוף הבטלות - אך היום אני אלוף החיים (וכן, אלוף הצניעות).
אני קם מהמיטה, שם את טרנינג הספורט של אדידס שקניתי בוורשה - שלא תגידו שאני לא מבין עניין! אני מתלבש כמו ספורטאי, נראה כמו ספורטאי ומתנהג כמו ספורטאי. ספורטאי זה השם השני שלי.
והנה, אני מתחיל בהליכה איטית, הולך קצת יותר מהר... מגביר טיפה את קצב ההליכה... נח. ממשיך ללכת לאט, מתחיל לרוץ לאט... עדיין רץ לאט... מעלה את קצב הריצה... רץ מעט יותר מהר... רץ בקצב בינוני.... נח. ממשיך ללכת... חוזר לאיפה שהייתי, נח.
אני מוכן פיזית לריצת ה1000 מטר, אך לא מנטלית. אני מתיישב, מחבר את האוזניות לפלאפון, שם שיר רגוע, עוצם את עיני ומאזין למוזיקה.
השיר הסתיים, אני קם - שם את השיר האהוב עליי. הגעתי למצב שמעייפות פיזית ומנטלית מוחלטת, אני מוכן לריצת ה1000 מטר.
הנה, אני מוכן, ויוצא לריצת ה1000 מטר, בשאיפה להגיע לתוצאה 3:00.
אני רץ... רצתי 700 מטר ב2:00.
הגעתי לנקודה שבה אני מוריד מקצב הריצה, יורד מריצה מהירה לאיטית... אבל באופן פתאומי אני דופק ספרינט ואני בלחץ מטורף שלא אסיים ב3:00!!
סיימתי בסוף ב3:15 (השערה), לא התוצאה שכיוונתי אליה, אך עדיין לא רעה בכלל.
לאחר מכן, חזרתי הביתה, שתיתי, אכלתי, בשעה 4 וחצי יצאתי לבית הקפה לאנדוור הקרוב ביותר לביתי והפתוח בשבתות וחגים מכיוון שהיה לי חם למדי בביתי; שתיתי שוקו, המשכתי לקרוא את ספר ה"אתיקה" של אריסטו ושתיתי כמה כוסות מים להנאתי
(אם להיות כנה, המלצרים מעט עיצבנו אותי כי הייתי צריך לבקש מהם יותר מדי פעמים מים ולאחר שביקשתי הם לא הביאו לי את המים עם הקרח....)
עכשיו מתיישב דקות ספורות בספסל בחוץ, ולאחר מכן הולך לכיוון קו האוטובוס לתא.
הגעתי לתחנה המרכזית בפתח תקווה, מחכה מספר דקות, עולה על האוטובוס ותופס לי מושב. סוף כל סוף חג השבועות נגמר, והעניינים חוזרים לשגרה...
במהלך הנסיעה, כיביתי את הפלאפון ועשיתי מעין סוג של התבוננות והרגשתי שמוחי נקי יותר.
הגעתי לתא, אני ממתין לחבר. בינתיים, אני שומע ראפ פולני מהפלאפון ושומע Review של איזה מטאליסט על השיר החדש של Bleeding Through (להקת מטאלקור שאני שומע מאז 2009).
לאחר כחצי שעה החבר הגיע עם האופניים.
הלכנו מספר דקות לכיוון הים, ומצאנו מקום להתאמן בו. התאמנו על אגרופים ישרים, אפרקטים, אגרופי מעגל, בעיטות, והראה לי עוד כמה דברים מאומנויות לחימה אחרות.
לאחר מכן הלכנו לאכול, חבר שלי היה נחמד ושילם עליי, חבר שלי אמר לי שהוא למד 8 שנים ארכיטקטורה בטכניון ושהיה בנבחרת האיגרוף של הטכניון (אך נשר מהלימודים). לאחר מכן חתכתי הביתה, וידיד אחר שלי אמר לי בפייסבוק שהוא ראה אותי באוטובוס אך לא שמתי לב והתעלמתי ממנו.
הגעתי הביתה, הלכתי לישון... המשך יבוא...
