יומיים אחרי.
הגעתי לבית ספר אחרי שעה ראשונה איחרתי בטירוף זה הלילה שלישי שלי בלי שינה, אני עדיין חוקרת ומחפשת על משפחת גרין ואולי פיספסתי משהו אולי יש מישהו אחר שדרכו אוכל להיכנס לבית גרין ולמצוא דברים שיכניסו אותו לכלא.
נכנסתי לשיעור השני ושמתי לב שכולם דופקים לי מבטים ומתלחששים, הסתכלתי על עצמי אולי שכחתי מכנס? חזייה? אולי השיער מבולגן? ממשחת שיניים על הפנים? לא מצאתי שום דבר מוזר או מגוחך אצלי. אלוהים אני בחיים לא אבין את הבית ספר הזה.
בסיום השיעור הלכתי לקפיטריה ואיזה מישהי נתקעה בי בכוונה ואמרה לי 'זונה' מה לעזעזל היא נתקעת בי והיא עוד מדברת?
ראיתי את החבורה והתיישבתי לידם והם השתתקו, הסתכלתי עליהם והרמתי גבה "מישהו מתכוון לדבר?" שאלתי.
אור הראשונה שהתחילה לדבר "חשבנו שאת אחרת לא כמו הבנות השרמוטות בבית ספר" אמרה והסתכלה עליי באכזבה, מה לעזעזל?.
ליאן פתאום גם דיברה "אור תפסיקי, אני בטוחה שיש הסבר לזה נכון אמילי?" שאלה אותי.
הסתכלתי עליה "אם הייתי מבינה על מה את מדברת אז אולי הייתי יכולה להסביר, מישהו יכול להסביר לי לעזעזל על מה מדברים?" הסתכלתי עליהם.
עומר התקרב אליי והראה לי את הטלפון שלו כדי שהסתכל על ההודעה שהכותרת שלה היא 'הזונה החדשה' ולמטה רואים אותי מחבקת את הנער בלי החולצה, ותמונה שרואים את הנער מחייך אליי ואת הגב שלי כשאני ישבתי על הברכיים וחיטאתי את הפצעים שלו, לקח לי שנייה להבין שזה נראה כאילו אני מוצצת לו או משהו כזה. אלוהים אדירים הסתכלתי על עומרי בהלם.
והדמעות פשוט זלגו אלוהים, איך מעזרה לאנשים גרמו לזה להיראות ממש רע. "זה ממש לא מה שנראה, אני.." אמרתי ובלעתי רוק " אני רק עזרתי לו, תומאס הזה הרביץ לו והתעלל בו ואני פשוט עזרתי לו וחיטאתי את הפצעים שלו אתם לא רואים שיש לו דם בפנים ועל הכתף?" אמרתי להם, מסתכלת עליהם באכזה אני לא מאמינה שזה מה שהם חשבו?
ליאן התיישבה לידי וחיבקה אותי "אוי אני ממש מצטערת לא שמנו לב לדם שלו, אני ממש מצטערת אני לא מאמינה שהאמנתי לתמונה שתומאס גרין הפיץ" אמרה והמשיכה לחבק אותי.
עומר הסתכל עליי "את בטוחה?" אני לא מאמינה שהוא שאל את זה.
הסתכלתי עליו בזעם " כן אני בטוחה, אני רק רציתי לעזור לנער הזה" אמרתי וקמתי בעצבנות מהשולחן לכיוון השירותים.
ליאן רדפה אחריי "אני ממש מצטערת אמילי אבל הוא ממש גרם לזה להיראות אמין סליחה באמת" אמרה ועמדה מולי עוצרת אותי בדרכי לשירותים.
הסתכלתי עליה שדמעות עדיין זולגות לי מהעיניים, "הכרת אותי משהיינו קטנות, אני לא מאמינה שזה מה שחשבת עליי, עכשיו ברשותך אני רוצה להיות לבד" אמרתי ונכנסתי לשירותים.
ברגע שנכנסתי הסתכלו עליי שתי הבנות שהיו במבט של זלזול ויצאו מהשירותים, הסתכלתי על עצמי במראה נושמת 'את תשרדי את זה' אמרתי לעצמי הרי אני רציתי להיות פה, זה לא סוף העולם יש דברים יותר גרועים אני אחייה עם זה. נראה לי.
נכנסתי לשיעור השלישי באומץ תוך כדי שאני אומרת לעצמי שהכל יהיה בסדר וזה קטן עליי, אבל המבטים וההתלחשויות של כולם, הרגשתי בחילה נוראית, אלוהים, לקחתי את התיק ויצאתי מהכיתה מתעלמת מהמורה לספרות צועקת עליי ופשוט הלכתי הביתה במהירות שיא.
הגעתי הביתה אמא שלי לא הייתה, אני עצבנית כעוסה עצובה, אלוהים, איך בנאדם יכול לעשות את זה?
כנראה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ הוא בול כמו אבא שלו אני נשבעת שמשפחת גרין ישלמו על מה שהם עושים הנקמה בהם תהיה אכזרית.
YOU ARE READING
מהי אהבה?
Romanceשניהם לא ידעו מה זאת אהבה עד שהם נפגשו. אמילי עברה עם אמא שלה לעיירת יורוס, אמילי היא זאת ששכנעה את אמה לעבור היא באה במטרה למצוא את מי שבגללו אבא שלה נהרג. היא ילדה שאומרת את מה שהיא חושבת בפנים, חסרת טאקט ומעצורים. אך מה יקרה שהיא תפגוש את תומאס...
