הורמתי והפעם בעדינות קלילה על ידי ידיים חזקות,"אני מצטער נסיכה,זה לא היה אמור לקרות,לא כל כך מוקדם."איידן אמר בקולו העמוק."אני לא מבינה מה כל זה אומר,בבקשה תסביר לי מה קורה פה."אמרתי והוא הנהן באיטיות מתחיל לרוץ במהירותו המרשימה. תוך רגעים ספורים היינו בבית הגדול,שראיתי כבר. הוא עלה לקומה שעוד לא ראיתי והניח אותי באמצע של מיטה ענקית,הוא נעלם לרגע וחזר עם שקית של דם,ידעתי שאין לי ברירה אלא לשתות אותה. שתיתי אותה תוך שניות ספורות והרגשתי את עצמי מתחדשת.
"מה זה היה?" שאלתי בפחד, הוא הסתכל עליי בעיניו הזהובות שעכשיו הבנתי מאיפה היו נראות כל כך מוכרות,"לכי תתנקי, אני אסביר הכל בקרוב." אמר והנהנתי. הוא הראה לי איפה המקלחת וסגר אחריו את הדלת.הסתכלתי במראה והתפשטתי לאט לאט,לא כאב לי יותר,כאילו לעולם לא קיבלתי מכות. המים הרותחים שטפו את הדם היבש והלכלוך,הסתכלתי אל מעבר לחלון הגדול שהיה מביתו של איידן וראיתי שהשלג הכבד החל לרדת שוב. איך אני אחזור הביתה? חשוך בחוץ,אני לא אוכל לרוץ המון.
עטפתי את עצמי במגבת ויצאתי מהחדר,על המיטה היו בגדים נקיים. הם היו בדיוק במידה שלי. התלבשתי במהירות והתיישבתי על המיטה בוחנת את החדר, בזווית עיני ראיתי ציור גדול שמשך אותי,תוך רגע כבר הייתי ליד הציור מלטפת את הנייר הקשיח. זה היה דיוקן של אישה,צעירה,שיער שחור ועיניים אפורות.
רגע.
נדרכתי תוך רגע, "מה זה?" שאלתי בידיעה שאיידן עומד בדיוק מאחוריי."כמו מה זה נראה לך?" אמר בחשש,הסתובבתי בזהירות,"דיוקן שלי."
השבתי בישירות,בלי להסס.הוא הנהן באיטיות ושילב את ידיו,בשניה ספורה הייתי מולו,זעמתי,"תרגעי נסיכה." הוא התרחק בצעד אחד אך עדיין היה נינוח,"תפסיק לקרוא לי ככה."יריתי לעברו והוא הרים את ידיו כחף מפשע וצחק קלות."מה הסיפור איידן?לפי כריסטופר אני מבינה שאני מיועדת למישהו. ולפי כל מה שקרה אני מבינה שזה לך,על מה מדובר? איזה ייעוד?" שוב פעם אלף שאלות התחילו להציף את מוחי,כאב הראש הזה.
"לא עכשיו אדריאנה,עכשיו מה שצריך לעשות זה לאמן אותך,כי לא כל הערפדים נחמדים. לא כולם רוצים אותך נושמת ובריאה,אם תדעי את כל הסיפור הזה שאת מדברת עליו ברגעים אלו זה יהיה מסוכן בשבילך,כשהזמן הנכון יגיע את תגלי הכל. מבטיח." סיים את דבריו וניסה לפענח את רגשותיי,"אתה יכול לקרוא מחשבות?" שאלתי בהיסוס ואיידן גיחך,"כריס לא קרא את המחשבות שלך הוא נכנס לך לתודעה ושיחק לך איתה. את זה כל אחד מאיתנו יכול לעשות,כולל אותך,את במיוחד." השיב ונתן לי מבט של 'אל תשאלי שאלות'.
נדרכתי בשניות.
"תתרחק ממני! אל תיגע בי!" שמעתי צעקה של נערה,ורעש של האבקות.
"קדימה מליסה,זה בסך הכל סקס את לא תמותי מזה...." מישהו ענה לה והוא היה שיכור מאוד. עצמתי את עיניי מנסה להתרכז בקולות.
הם במרחק קילומטר מכאן,היא לבד,והיא חלשה,הוא ניסה לסמם אותה והוא אוחז בבקבוק שיכול להישבר בקלות על ראש,הוא משתוקק לעשות בה רוע. והיא רק רוצה לברוח משם.
"אתה רואה את זה?" שאלתי בתהייה באיידן שנראה מרוכז בי,"אני שומע צעקות,לא רואה כלום,מה את רואה?" ענה ודחפתי אותו במהירות פותחת את החלון הגדול וקופצת ממנו,אני יחפה ולבושה בלבוש מינימלי אך הקור לא פוגע בי,כאילו לא הייתה בי נשמה,
נכון,אין בי אחת כזאת.
רצתי הכי מהר שיכולתי,
אני לא רוצחת
אני לא רוצחת
זה לטובה.
הנערה השתתקה,היא קפאה לגמרי.
"עזוב אותה,עכשיו." אמרתי בקולי העמוק יותר,הוא לא היה מבוגר בהרבה,הוא הפנה את מבטו אליי, עיניו היו אדומות בוהקות,זה לא אומר שהוא חדש? לגמרי?
הפחד שהיה בגופי עזב כלא היה,הרגשתי כאילו נולדתי כערפד,שזה טבוע בי.
הוא צחק והיה מול פניי תוך רגע,הנחתי את ידיי על כתפו,הוא מנסה להפחיד אותי,לכפות עליי, זאת הסיבה שבגללה היא שותקת,היא לא מסוגלת להוציא מילה מפיה.
"ארוחה כפולה! עכשיו את תלכי לשבת ואת תשבי בשקט מוחלט,בלי צעקות,עד שאני אסיים איתה." הוא הביט עמוק לתוך עיניי, ואני התחלתי לצחוק,כאילו סיפרו לי בדיחה מצוינת. הוא הרים גבות בהפתעה,"את שותה תמצית פרחי לוטוס." אמר בהלם ולא ידעתי מה זה,לא ניסיתי להראות יותר מדי רגש,ניחשתי שזה דבר שאנשים שותים כדי שדברים כמו כפייה לא יעבדו עליהם.
התקרבתי אליו באיטיות ורכנתי לאוזנו,"יותר גרוע." לחשתי בשקט ושד נכנס בי,ידי הייתה כמו סכין שחדרה לתוך ליבו,הוא נאנק בכאב ואני הבנתי שאני אוחזת בלב של מישהו.
הבטתי לתוך עיניו וראיתי פחד טהור,שוב הרגשתי איך עיניי משתנות,איך הורידים הקטנים יוצאים ממקומם. "עכשיו כדאי לך ללכת ולא לחזור לכאן לעולם." עזבתי את ליבו והוא השתעל ונעלם כלא היה.
נפלתי על הרצפה בהלם והסתכלתי על ידי מכוסת הדם,קיא עלה לגרוני ומיהרתי לבלוע את הגוש המגעיל,נזכרתי בנערה שעמדה בהלם בשקט, ולא ידעתי מה לעשות מכאן.
"מה זה היה עכשיו?" שוב קולו הטהור והעמוק נשמע מאחוריי,"א-אין לי מושג." גמגמתי ולא הסרתי את מבטי מידי,"את כפית עליו,זה בלתי אפשרי,ערפד לא יכול לכפות על ערפדים אחרים,את עוד שניה קרעת את הלב שלו מהמקום מה לעזאזל?" הפעם הוא זה שהיה בהלם.דמעות עלו בעיניי,אני עוד רגע קרעתי את הלב שלו,לא התכוונתי אפילו.
"אני מצטערת." אמרתי ואיידן הרים גבה,התקדמתי לעבר הנערה,"זה לא יכאב,אני מבטיחה,הכל יהיה בסדר." לחשתי וחשפתי את צווארה הלבן. התחלתי לשתות דם כאילו אין מחר,הצימאון לא נגמר.
"נסיכה זה הזמן ללכת." איידן אמר במין לחץ,הייתי עסוקה בשלי,לא התרכזתי בשום דבר,"נסיכה,קדימה." הוא אמר בחוסר סבלנות,
4 ערפדים,במרחק מה מאיתנו,הריחו את הדם,והם צמאים,מאוד,אבל גם הם חדשים,בני שבוע מקסימום.
"אדריאנה." איידן אמר ונעל את לסתו,
קמתי והרגשתי מסופקת,"בוא נסתלק מכאן לפני שאורחים חביבים יצטרפו למסיבה."
אמרתי והתחלתי לרוץ לכיוון ביתו של איידן הכי מהר שאני יכולה.
YOU ARE READING
dirty blood
Vampireתודה." לחשתי והיא משכה אותי למטה שוב,"עוד כמה דקות אני אבוא,לא הייתי כאן יותר מדי זמן." ציחקקה והנהנה סוגרת אחריה את הדלת. בהיתי בירח היפייפה,זכרונות מתוקים עלו בראשי,הורדתי את מבטי לשפת האגם,מישהו עמד שם. והוא הביט ישר בעיניי. לא ראיתי את פניו,ר...
