הייתי אוהב לראות את הפרצוף היפה שלך מרחוק אבל עכשיו שאת אינך באה הריקנות ,
אז נמאס לי לחשוב כמה יפים היינו יכולים להיות ביחד אם כל מה שקרה לא היה קורה .
אז יצאתי , שתיתי וביליתי עם בחורות על ימין ועל שמאל , רק כדי לשכוח ממך .
ונחשי מה ? הריקנות עדיין נשארה .
אז אני בוכה כמו מסכן ולא כי הסיפור שלנו נגמר , כי אני יודע שכמוך אני לא אמצא .
אז אני יושב עכשיו במיטה המחשבות מצאו את מקומן אני לוקח את המכתב שכתבת לי לפני שעזבת . קורא שוב ושוב ושוב .
ווואלה אז מה אם אני גבר , בכיתי .
בכיתי כי איבדתי מישהי שאני אוהב ,
ילדה טובה שהיום כנראה ולא אמצא כאלה
בכיתי כי אני מתגעגע לכל דבר בך ,
העיניים הכי יפות ביקום כולו ,
השיער עם הריח הטוב ,
הכנות הישירה שלך שיש כאלו שנרתעים ממנה ,
לחיוך היפה שלך , לשפתיים שלך ,
לצחוק המתגלגל שלך ,
לבן אדם הטוב שאת .
זה כיאילו ה׳ התעקב עלייך יותר מכולן ,
ואני ? כיאילו לא ידעתי שובע .
רוצה ממך רק עוד ועוד
כי כל דבר בך הוא דבר טוב .
אז אני כותב לך את המכתב שכנראה ולעולם לא אביא
אז תמיד כאן בשבילך אהובה במה שתרצי , רק בבקשה תחזרי .
לנצח אוהב , ** .
סתם שאלה .
אהבתם את הקונספט של הסיפור הזה מה שזה לא יהיה ?
לא סגורה אם להמשיך
