הסתכלתי על עיניו אך ורק על עיניו בזמן שדיברנו , אבל כשהוא הביט בי יכולתי לראות את עינו מתרוצצות על פניי כאילו בוחן אותי כדי להישאר חקוקה לו בדימיון ואשקר לגמרי אם אגיד שלא אהבתי זאת .
העיניים הירוקות דבש שלו היפנטו אותי כל כך שלפעמים שכחתי שיש לו עוד חלקים חשובים בפנים אז כן מידי פעם נזכרתי להביט בשפתיו האדמדמות עם החיוך הכובש , הוא היה חתיך , שיערו החום תמיד היה מסופר כי הוא לא יכל שלא , הזיפים מצאו מקום מושלם על פניו . ואני ?
אני חושבת שפיתחתי רגשות לחלאה הזה , לא סבלתי אותו
מעולם 3 שנים מה השתנה דווקא עכשיו , שאני עוזבת ? בשביל מה ? בשביל להשאיר בי רגש של געגוע ? שיזדיין
הוא תמיד בוהה בי אבל לא אומר מילה הוא חשד שאני עוזבת מבלי שפציתי מילה מפי , הוא היה חכם ומלבד זאת הוא הכיר אותי יותר מידי טוב . תמיד שדיברנו היה לי רצון לעוד ועוד אבל גם זה נגמר בסופו של דבר .
אבל אני בשלי אטומה כמו קיר בטון אבל בסופו של דבר גם קיר בטון אפשר לשבור .
