הגורל שלנו

הקדמה:

"קח אותה!" עיניה המתחננות הסתכלו על האדם שעמד מולה. הוא היה גבר גבוה וחסון, שערו היה חום בהיר מעט אדמדם ומבטו היה ממוקד, אך גם עצוב. "אני... אני לא יכול" הוא התקרב אל האישה "אני לא יכול לקחת אותה ממך" ידו הרחבה לטפה את פנייה הרכות.

"אתה חייב," היא הניחה את ידה העדינה על גב ידו המחוספסת והביטה אל תוך עיניו הירוקות בתחנונים "אני לא אעמוד בזה אם נאבד עוד אחת, הן הבנות שלנו" דמעות החלו לזלוג מתוך עיניה התכולות.

צעדים כבדים ורועמים נשמעו מחוץ לדלת החדר והשניים הבינו שנגמר להם הזמן.

"רִיצַ'ארְד!" האישה קראה בבהלה והסתכלה על בעלה. "אין זמן." הוא נכנע לבסוף והתקרב במהירות אל עריסה קטנה ולבנה שעמדה בצדו של החדר.

בתוך העריסה שכבה תינוקת קטנה, בת חצי שנה שהתעסקה בשמיכה האפורה שהייתה מעליה. בתוך כל הכאוס נדמה היה כאילו שום דבר לא הפריע לה, אפילו לא הבהלה שאפפה את החדר.

"אני אעכב אותם אבל אתה חייב לברוח, עכשיו!" האישה צעדה אל דלת החדר הנעולה והושיטה את שתי ידיה לעברה. רִיצַ'ארְד הנהן בהסכמה, הרים את התינוקת בשתי ידיו ביחד עם השמיכה שלה ומיהר לכיוון חלון קטן שהשקיף אל העיר.

"מי ייתן ו-מוֹיְרַה ו-נוֹסוּס יעניקו לי לראות את שניכם שוב." האישה לחשה בתפילה אחרונה אל השמיים, בזמן שאור כתום בוהק החל לזהור משתי ידיה וחוטים דקים באותו הצבע הסתובבו באיטיות סביב זרועותיה החשופות.

"אני אוהב אותך." גופו של רִיצַ'ארְד החל לזהור בגוון ירקרק בהיר שכיסה גם את התינוקת, ובלי לחכות לתשובה קפץ מחלון הקומה השנייה.

חושך שרר ברחובות הצפופים ורק פנסי רחוב ספורים הצליחו להאיר חלקים קטנים מהמדרכה.

מספר שניות לפני כן רִיצַ'ארְד נחת באיטיות על הרצפה המוצקה, ועכשיו הזוהר הירוק נעלם והוא רץ במהירות בין קירות הבניינים הגבוהים הרחק מביתו ומאשתו שהשאיר מאחור.

פיצוץ ענקי נשמע מאחוריו ושבר את דממת הלילה, רִיצַ'ארְד עצר בפתאומיות והסתובב בבהלה, הוא הביט על הבית הרחוק ממנו ברח, הבית בו הוא בנה לעצמו משפחה, בו החליט לגור עם אהבת חייו- היה עכשיו אפוף עשן שחור וסמיך ולא היה אפשר לראות דרכו דבר. לפתע, הבזקים חזקים של אור כתום החלו להופיע ובתגובה הוא הרשה לעצמו לנשום לרווחה "היא נלחמת בשביל שנינו," הוא חייך חיוך עצוב והסתכל על התינוקת הקטנה שהייתה מכורבלת בין שתי ידיו "אני נשבע בשמות האלים שאעשה כל שאוכל כדי להגן עלייך". הירח המלא בהק בשמיים השחורים והאיר על השניים "מי ייתן ו-מוֹיְרַה ו-נוֹסוּס ייתן לי את הכח למלא את שבועתי".