העיניים הן ראי הנפש

פרק 3 - עיניים פעורות

אני חייבת להבהיר שוב שהרעיון של הסיפור הזה שלי. 

פרסמתי את הסיפור הזה בהתחלה באתר שנקרא פוטרמור הישראלי. לא מזמן גיליתי שמישהי העתיקה את הרעיון ופרסמה את הסיפור תחת השם "העיניים אומרות הכל" כאן באתר.

אתם יכולים לחפש - הסיפור ההוא כבר לא קיים. דרשתי שימחקו אותו כי הוא היה העתקה.

____________

All my friends are heathens, take it slow

Wait for them to ask you who you know

Please don't make any sudden moves

You don't know the half of the abuse

Heathens, Twenty One Pilots -

הארי התעורר בקפיצה.

הוא מחה את הזיעה ממצחו בזמן שניסה להסדיר את הנשימה. סיוטים לא היו דבר חדש בשבילו, לא אחרי המלחמה. לילה בלי סיוטים היה יוצא דופן אפילו. אבל הוא תמיד היה יכול להסתכל מסביבו בחדר החשוך ולהרגיע את עצמו, להגיד לעצמו שהם כבר ניצחו וולדמורט, שהכל בסדר עכשיו, שזה לא אמיתי. הוא היה קם והולך לראות שטויות בטלוויזיה שרון עדיין לא מסוגל להפעיל, או שומע שירים באוזניות שרון עדיין לא הסכים לנסות. לפעמים הוא היה אפילו מצליח לעצור בעצמו מליצור קשר עם ג'יני ולא לבזבז לה עוד לילה בדיבורים, כי אפילו שהיא תמיד שמחה לשמוע ממנו, הוא ידע שהיא עייפה אחר כך, ולעומתו, היא עדיין למדה.

אבל עכשיו הלילות שלו היו מלאים בסיפורים על מישהו אחר.

פרסי בן השתים-עשרה בדיוק ספג עקיצה מהעקרב של לוק, שהתגלה כבוגד. ומסתבר שבשלב הזה הגוף של הארי כבר לא היה יכול לסבול את זה.

הוא הסתכל על שעון היד שלו שנח על השידה ליד מיטתו. כמעט חמש לפנות בוקר. הוא נאנח. רון ישן בחדרו, את זה הארי הצליח להבין מהקול החלוש של נחירות מהמשך המסדרון בדירה שלהם. הוא קם מהמיטה ויצא מהחדר, משפשף את עיניו בעייפות.

אם הוא בכל מקרה לא ישן, עדיף שלפחות ינצל את הזמן בעשיית משהו מועיל.

_________________

הדלת לחדר הצינוק לא חרקה אפילו קצת כשהוא פתח אותה והוא חייב להודות שזה הפתיע אותו. הוא ניצל את החשכה והשקט כדי להתגנב אל תוך החדר בדממה. לא הייתה דרך לדעת אם זה יום או לילה בצינוק האטום של הכיפה, אבל הוא הניח שפרסי ישן.

הוא טעה. פרסי ישב, שעון על הקיר, קרוב מספיק כדי שהשלשלאות יאפשרו לזרועותיו מרחב תנועה. עיניו היו פקוחות וזורחות מתמיד, עוקבות אחרי הארי כשהוא התקרב. הארי בחן אותו בהבעה זהירה.